צ"מ 20831-11-15 מדינת ישראל נ' בן עמי ואח'

לפני בקשה למתן צו, בהתאם לסעיף 2 לחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות התשס"ה – 2005 (להלן:"החוק") למקום המשמש, לטענת המבקשת, כבית בושת, ומצוי בקומת הקרקע בחזית המבנה ברחוב ההסתדרות 73 בחיפה, הידוע כחלקה 17 בגוש 11660 (להלן:"המקום").

לטענת המבקשת, החל ממועד שאינו ידוע לה, בחודש ינואר 2014 ואילך, משמש המשיב 1 (להלן:"המשיב") כבעלים ומנהל של בית בושת במקום, אותו הוא שוכר מהמשיב 2.

לטענת המבקשת, בתאריך 29.1.14 התבצעה פשיטה משטרתית במקום, במסגרתה נמצאו ראיות לכך שהמקום משמש כבית בושת.

בתאריכים 23.6.15 ו- 26.6.15 התבצעו פשיטות משטרתיות נוספות אשר העלו ממצאים נוספים, לכך שהמקום משמש כבית בושת.

פשיטות נוספות בוצעו בחודש יולי 2015, ולאחריהן, בתאריך 5.8.15, לאחר שימוע שנערך למשיב, הוצא למקום צו סגירה מנהלי למשך 30 יום, בהתאם לסעיף 3 לחוק.

בתאריך 9.8.15 הוגש נגד המשיב כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רשיון (רע"ס 16260-08-15). בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למתן צו הפסקת עיסוק, בהתאם לסעיף 17 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968.

ביום 2.9.15 ניתנה החלטתו של כב' סגן הנשיא, השופט נווה המורה על סגירת המקום, בהתאם לסעיף 17 לחוק רישוי עסקים. המשיב הגיש ערעור על ההחלטה, ובתאריך 20.9.15 במהלך הדיון בערעור, הסכימו הצדדים, כי ההחלטה מיום 2.9.15 תבוטל, מבלי לפגוע בסמכותה של המבקשת לפעול לסגירת בית הבושת על פי הליכים אחרים בעומדים לרשותה.

בבסיס נימוקי הערעור על החלטת הסגירה, עמדה הטענה לפיה המקום אינו משמש כפנסיון, ולפיכך אינו נכלל בפריט רישוי 7.1א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשע"ג – 2013 היינו אין המדובר בעסק המצריך רישיון עסק, על פי חוק רישוי עסקים.

בתאריך 8.10.15 התבצעה פשיטה משטרתית נוספת, ממנה עולה, לטענת המבקשת, כי לאחר פקיעת הצו המנהלי, חזר המשיב להפעיל את המקום כבית בושת.

לטענת המבקשת, המשיב 2 מודע לכך שבמקום מתנהל בית בושת, לכל המאוחר משנת 2014, ועד כה לא עשה מאום על מנת להפסיק את השימוש במקום לצורך זה.