צ"ה 6377-04 ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' גרגאוי

מונחת בפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקש היום, וכותרתה, "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ובקשה להורות כי פג תוקפם של הצווים".

הלכה למעשה, עניינה של הבקשה הינו להורות על עיכוב החלטת ביהמ"ש מיום 18.8.2004 (!), אשר ניתנה על ידי כב' השופט ע. רוזין, ואשר במסגרתה נעתר ביהמ"ש לבקשת מדינת ישראל, ליתן צו הריסה ללא הרשעה כנגד מבנה שהוקם ללא היתר, בהתאם להוראת סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

בהחלטתו מצא ביהמ"ש כי התקיימו התנאים למתן צו ההריסה, ועל כן, ניתן צו הריסה ביחס למבנה הנמצא בנקודת ציון 181832/562986 מזרחית לכביש באר שבע צומת הנגב (להלן: "המבנה").

כמתחוור ממצורפי הבקשה שבפניי, המבקשים בהליכים שבכותרת, פנו אותה שעה לביהמ"ש בבקשה לביטול צווי ההריסה, ואולם, לאחר שלא התייצבו לדיון, קבע ביהמ"ש:

"בנסיבות העניין, רואים את המשיבים כמי שזנחו את בקשתם לביטול צו ההריסה, ולכן, צו ההריסה עומד על כנו ואין מניעה לבצעו" (החלטה מיום 9.11.2005. צורף כנספח לבקשה).

בפי המבקש שלוש טענות מרכזיות, כעילה לעיכוב ביצוע הצווים, וכן להורות "כי פג תוקפם":

האחת, נוכח העובדה שהמבקשים הזדהו בבקשות שהגישו בזמנו לביהמ"ש לביטול צווי ההריסה, כי אז בכך הפכו צווי ההריסה, מכאלה שהורתם לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה לאלה אשר חלים עליהם הוראות סעיף 238ט לחוק התכנון והבניה (ס' 1 לעמ' 1 לבקשה; ס' 5-6 לבקשה).

האחרת, כי "פג תוקפם של כל צווי ההריסה...." (הרישא לבקשה), נוכח חלוף השנים הרבות עד הנה, בהן לא בוצעו צווי ההריסה.

הטענה השלישית בפי המבקש, הינה כי הוא ובני משפחתו הגיעו להסכם פינוי עם המשיבה, במסגרתו הוסכם כי המבנים לא ייהרסו "עד לסיום פינוים ואכלוסם של המבקש ובני משפחתו בשכונה 8 בשגב שלום..." (ס' 2 לעמ' הראשון בבקשה).