צ"ה 55456-08-16 סירוטה נ' המחוזית לתכנון ובניה

לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ודי בכך כדי לדחותה.

תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"), מסדירות את אופן הגשת בקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, על מנת שבפני בית המשפט תונח תמונה מלאה של המצב התכנוני, בבואו לבחון את טענות הצדדים. כחלק בלתי נפרד מהבקשה, על מגישה להגיש "...תצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין" (תקנה 2(ג) לתקנות). בנוסף ובהתאם לתקנה 3, "לבקשה תצורף תגובה בכתב של המשיב לבקשה".

בעפ"א (נצ') 112/10 דן כב' בית המשפט המחוזי בחשיבות העמידה בהוראות התקנות:

"תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע. התעלמות מדרישת התקנות עומדת בסתירה לתכליתן ועלולה להביא לקבלת החלטות שגויות... אכן, הפרוצדורה איננה מיטת סדום ולבית המשפט נתון שיקול דעת אימתי לסתור הימנה, אולם, אין די בנימוק זה כדי להצדיק אי קיום התקנות והפיכתן לאות מתה" (עפ"א (נצ') 112/10 הוועדה המחוזית לתו"ב במחוז צפון נ' גבריאל נחמיאס. 09/05/10).

קרי- למרות שאין המדובר בפרוצדורה שלא ניתן לסטות ממנה ואין מחלוקת כי לבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, הרי שסטייה כאמור תהא רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לאיין את דרישות החוק לעמידה בכלל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה.

"סעיף 6 לתקנות שכותרתו "אי עמידה בתקנות" קובע במפורש כי: "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

מתקנה זו נלמד כי מתקין התקנות מייחס חשיבות ממשית ומהותית לדרך הגשת הבקשה ולמסמכים שיש לצרף וכי אין להתיר כדבר שבשגרה חריגה מהקבוע בתקנות לגבי אופן הגשת הבקשה אלא יש להטעים נימוקים מיוחדים, כדי שבית משפט יתרשם מהם ויבהיר את החלטתו על רקע הנימוקים המיוחדים שיירשמו" (הדגשה במקור) (ע"פ (י-ם) 28329-04-14דוד דוגה נ' ועדה מקומית הראל. ניתן ביום 13/06/14 וכן, ראו והשוו ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל. ניתן ביום 19/02/09; ראו גם פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 43857-12-12 אבו טיר נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 17/03/16).

כב' בית המשפט המחוזי בירושלים עמד על נפקות אי עמידה בהוראות הדין וקבע את שלהלן:

"משעה שהמערער לא עמד בתנאים שנקבעו בתקנות ולא הציג נימוקים מיוחדים המצדיקים את אי עמידתו בתנאים אלו, לא היה מקום להידרש לבקשה לארכה לביצוע צו ההריסה.

תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207), התשס"ט-2008, נועדו להסדיר את דרך הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, ואת דרך הגשתן; התנאים שנקבעו בתקנות נועדו בין השאר, למנוע מצב של הגשת בקשות דחופות בסד זמנים קצר ומתן אפשרות לבית המשפט לראות את התמונה השלמה של המצב התכנוני בטרם ידון בבקשה לגופה, וכדי למנוע ניצול הזמן הקצר שנוצר על ידי מגישי הבקשות הדחופות על ידי מי שנגדו הוצא צו ההריסה, המבקשים לחסות תחת טענה של ארכה למניעת מצב בלתי הפיך באמצעות בקשות חסרות בסיס עובדתי וחסרות פרטים מהותיים שמתקין התקנות סבר כי ראוי שיהיו בפני בית המשפט" (ע"פ (י-ם) 28329-04-14 דוד דוגה נ' ועדה מקומית הראל. ניתן ביום 13/06/14).

במקרה שלפניי לא הוגש תצהיר בעל מקצוע ולא צורפה תגובת המשיב, כקבוע בתקנות.

למען שלמות התמונה אוסיף, כי בניגוד לנטען, המבקש לא הראה התקדמות ממשית בהליכי התכנון

ולא הוכח כי בסופו של ההליך, יש סיכוי ממשי להכשרת העבירה.