צ"ה 47243-12-12 מדינת ישראל נ' קומבז ואח'

הבקשה, במתכונתה, נדחית.

בדיון מיום 24.6.14 יוצג המשיב על ידי עו"ד סנעאללה, וההסדר הדיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה, נעשה בנוכחות המשיב עצמו.

יתר על כן. המשיב עצמו הצהיר לפרוטוקול: "מאשר את ההסדר ואני מסכים לבקשה ולהריסת המבנים. הובהר לי על ידי בית המשפט כי אם לא אקיים את הצו, אני עלול לעמוד לדין פלילי".

בנסיבות אלה, לא ברור כיצד טוען עתה המבקש כי בא כוחו לא הסביר לו את תוכן ההסדר ולא קיבל את הסכמתו, וכי רק לאחרונה ידע על ההסדר.

מכל מקום, פשיטא כי אין להלום כי תוגש בקשה, שתמציתה בטענה כי עוה"ד סנעאללה פעל בניגוד לעמדת שולחו, בלא שתצורף לבקשה עמדתו של עו"ד סנעאללה.

זאת ועוד, ואף בכך העיקר. המבקש טוען שלא היה מקום ליתן צו הריסה, "שכן, קיים סיכוי כי המבנה יוכשר" (ס' 4 לבקשה). ואולם, עיון בפרוטוקול מעלה כי הצדדים נטלו טענה זו במניין שיקוליהם, ומתוך שכך, ניתן צו הריסה דחוי, "על מנת לאפשר למשיב לקבל היתר בנייה" (עמ' 3 להחלטה מיום 24.6.14 שורות 11-12), ובה בעת, התאפשר למבקש להגיש בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, ככל שהנסיבות ישקפו הצדק כאמור (שם, עמ' 3 שורות 30-33).

בנסיבות אלה, לא ברור מהו עיוות הדין אליו מתייחס המבקש בסעיף 5 לבקשה.

למעלה מן הצורך ייאמר עוד כי המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי איזה מבין התנאים הקבועים בסעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, איננו מתקיים בנסיבות העניין.

חרף כל האמור, עיון בהחלטת כב' השופטת גליקליס מיום 24.6.14 מעלה כי על פניו אפשר כי נפלה שגגה, שכן, בעוד אשר בעמ' 3 שורות 11-12 נקבע כי ניתן צו לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה למשך שנה, הרי שם, בשורות 25-26, נקבע כי צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 1.1.15 (מועד התואם את ההסדר אליו הגיעו הצדדים – שם, עמ' 2 שורות 20-21).