צ"ה 4279-04-14 מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין נ' אלזיאדנה

בהחלטתי המפורטת מיום 9.12.14 קבעתי כי המשיב נעדר זכות עמידה להתנגד לבקשה לביצוע צו ההריסה, שהורתה בסעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ונדון על ידי כב' הנשיא, השופט י. אלון, נדחה בפסק דינו של בימה"ש המחוזי מיום 17.2.15 (עפ"א 34992-12-14).

המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' הנשיא אלון, ותחת זאת הגיש עתירה לביהמ"ש העליון להורות למשיבים להימנע מביצוע הריסת ביתו עד שתקודם תכנית מתאר ביישובו, אשר תאפשר לו להגיש בקשה להיתר, וכן נתבקשו סעדים נוספים.

בפסק דינו של ביהמ"ש העליון מיום 8.6.15 נדחתה העתירה, אחר שנקבע כי אין לאפשר עקיפת סדרי הדין לערעור באמצעות הגשת עתירה לבג"צ.

עתה, בחלוף כ-6 חודשים מאז ניתנה החלטת ביהמ"ש העליון, מונחת בפניי בקשה דחופה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, "באופן הומניטארי, לפנים משורת הדין", בשל מחלות רקע רפואיות מהן סובל המבקש, ובהינתן כי לפי הנטען אין למבקש קורת גג חלופית.

עוד נטען כי המבנה מצוי על מקרקעין "העוברת בשלבים אלה הליך תכנוני, ועל פניו קיים מתווה תכנוני ואופציה של הסדרת אכלוס במקום שבו הוא מתגורר" (ס' 8 לבקשה).

כן נטען כי המבקש אינו חפץ להשיג על כלל ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו, ובכל זאת הוא מבקש כי ביהמ"ש יורה על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה, "על מנת שיתאפשר לו להתנייד למקום אחר בתנאים שיתאימו את מצבו הרפואי ו/או עד שתאושר התכנית במקום הספציפי" (ס' 9 לבקשה).

דיון

בכל ההערכה, ייאמר כי עניינו של המבקש נדון ב-3 ערכאות שיפוטיות, והוכרע. נוכח זאת, על המבקש היה להיערך זה מכבר למציאת פתרון מגורים חלופי, ולא מחוור מלשון הבקשה מדוע לא נעשה הדבר עד הנה.