צ"ה 30661-02-15 עיריית נס ציונה נ' בן בוכר ואח'

1.מונחת בפני בקשת המבקשת (להלן: העירייה) ליתן צו הריסה ללא הרשאה (להלן: הצו) בהתאם להוראות סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

העירייה מבקשת לצוות על הריסת גדר ותוספות בניה שנבנו לטענתה בחלקות 184, 185, בגוש 3641 (להלן: המקרקעין), כאשר מקרקעין אלה הם בבעלות העירייה בהתאם לתב"ע החלה באותו מקום, ואשר ייעודם שטח ציבורי פתוח.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.על פי האמור בבקשה, במועד שאינו ידוע לעירייה, בנו המשיבים במקרקעין גדר, סככה ושני מבנים. הגדר הביאה להגדלת חצר ביתם של המשיבים באופן שהוסף לחצר שטח של כ- 450 מ"ר של מקרקעין שהם שטח ציבורי ובתוך החצר ששטחה הוגדל, בנו המשיבים ללא היתר סככה בשטח של כ- 17 מ"ר, מבנה בשטח של כ- 11 מ"ר ומבנה נוסף בשטח של כ- 66 מ"ר.

בדיון (השני) מיום 14.7.15, טענה ב"כ המבקשת כי כבר ניתן פסק דין במסגרתו הוצא צו הריסה לגדר, ועל כן מתייתר הצורך לדון בנושא הגדר במסגרת הליך זה, והבקשה תותנה כך שהיא תתייחס למבנים שנבנו ללא היתר, ואליהם בלבד.

3.המשיבים טוענים בתמצית, כי הם מחזיקים בבית המגורים ובחצר הצמודה מאז שנת 1948, משזו ניתנה לבני משפחתם על ידי חברת עמידר. לטענתם, בשנת 1999 נרשמה הפקעה, שפורסמה כבר בשנת 1985, ועל בסיס המסמכים מדובר בהפקעה לצרכי מבנה ספורט, כאשר בעקבות ההפקעה נרשמה תב"ע, וזאת בלא ליידע את המשיבים באשר להליכים אלה.

מאחר ומדובר במקרקעין שלכאורה נועדו לצרכי ספורט, אך לא קיים לגביהם תכנית מסודרת ותקציב מתאים, הרי שלא ניתן לקבוע כי מדובר בצורך קונקרטי וחשיבות ציבורית במתן צו ההריסה, ועל כן אין הצדקה למתן צו כזה. המשיבים, בין השאר, מבקשים לתקוף את ההפקעה המתייחסת לשטח שהיה בעבר חלק מרכוש המשיבים ואשר לא קיבלו פיצוי בגינה, ולטענתם אף לא קיבלו הודעה על קיומה.

4.במהלך הדיון העידו שני עדים מטעם המבקשת והמשיב 2.

5.מהנדס העיר נס ציונה הביא בפני בית המשפט את המידע הנוגע לתכניות בניין עיר הקיימות בנוגע למקרקעין הרלוונטיים והסביר, כי מדובר בתכנית כוללת שקובעת את הייעוד הציבורי של השטח. המהנדס טען כי מרבית העבודה בשטח הציבורי בוצעה, אלא שחלק מהמקרקעין אינם פנויים בשל פלישות של בעלי נכסים גובלים, ועל כן לא ניתן היה לממש באותם חלקים של המקרקעין את המטרה של פיתוח שטחים ציבוריים פתוחים, לרבות שבילים, מתקני משחקים, מקומות ישיבה, מדשאות וכדומה.

מטעם המבקשת הוגשו לבית המשפט מסמכים שונים, לרבות תכניות תב"ע ונסחי טאבו, והובהר שהשטח הציבורי מול מגרש 185 הוא ברוחב של כ- 20 מטר על פי התכניות. בפועל, על פי עדות מהנדס העיר, יש במקום כיום שביל ברוחב של כ- 4 מטר בלבד, בשל פלישת המשיבים לתוך השטח הציבורי.

בחקירתו הנגדית נשאל מהנדס העיר שאלות הנוגעות למועד ביצוע ההפקעה ולתכניות המתאר כדי להסביר כיצד ההפקעה לפי תכנית נס/1/1 תואמת לתכניות התב"ע שהוגשו. התברר כי ההפקעה שנעשתה בחלקות 361 ו- 366 על פי החלטה שפורסמה שנת 1984 ונרשמה בשנת 1999 אינה מתייחסת למקרקעין שבהם מצוי בית המשיבים כי אם לשטח ציבורי הגובל בהם.

המהנדס הבהיר, כי אינו יכול להסביר מדוע לא מומשה ההפקעה כולה משנת 1984, אולם לגישתו, נעשה מאמץ גדול לפנות את שטחי הציבור, בהדרגה, כאשר היו הליכים משפטיים נוספים וקודמים, לרבות בין העירייה לבין המשיבים, במסגרתם ניתן צו הריסה לגדר שנזכרה בבקשה המקורית. לדברי המהנדס, חלקה 168 הנזכרת במסמך עמידר משנת 1972, היא חלקה אחרת ואינה קשורה לשטח הציבורי.

6.מר סקונדק, מפקח בנייה מטעם הועדה המקומית לתכנון ובנייה נס ציונה, אשר תצהירו ומסמכים מתוך ארכיון העירייה צורפו לבקשה.

המפקח לא ידע להעיד על תוכן אותם מסמכים. תצהירו בא למעשה כדי להביא בפני בית המשפט תמונות של המבנים שנבנו ללא היתר, אשר הריסתם מתבקשת במסגרת הליך זה.

7.המשיבים למעשה אינם חולקים על העובדה, כי המבנים נבנו לפני שנים רבות, באופן שחלה התיישנות על עבירת הבניה, ואף אינם טוענים, כי יש היתר בניה לגבי אותם מבנים. המשיב בעדותו, ציין כי החצר היתה בגודלה הנוכחי מאז היותו ילד, והעצים שבתחומה נמצאים בתוך גבול החצר של ביתו, ומאז ומתמיד היתה תעלה בחלקו העורפי של השטח, ברוחב של 3-4 מטר, שהוא מקום השביל כיום הנראה בתמונות נ/1 – נ/3.

המסגרת המשפטית

8.סעיף 212 לחוק קובע כך:

"נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:

(1) אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;