צ"ה 22829-09-14 מדינת ישראל נ' חיון ואח'

1.בפני בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, בהתאם לסעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ביחס לסככה לחנייה מקונסטרוקציית בלוקים ובטון וקירוי רעפים במידות של כ- 5X 3 מ"ר (להלן: "העבודות").

2.באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה כדלהלן:

"מתכבדים הצדדים להודיע כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה תינתן החלטה מנומקת בתיק דנן, על סמך הכתובים (בקשה, תגובה ותשובה – ש.ק.ו), והנספחים המצויים בתיק מבלי לקיים דיון בעל פה בבקשה בפני בית המשפט הנכבד. לאור האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול הדיון הקבוע ליום 05.02.15 בתיק דנן".

בתאריך 21.1.15 ניתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית האמורה.

3.לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל.

4.מרבית טענות המשיבים, מפי פרקליטתם הנכבדה, בתגובה שהוגשה מטעמם, הינן מתחום דיני ההפקעות ודהיינו: פיצוים, שיהוי בביצוע ההפקעה וזניחת מטרת ההפקעה, שמקומם, אם בכלל, בהליך אחר לגמרי מההליך דנן, שמטרתו הינה אך ורק לעקור מהשורש בנייה בלתי חוקית.

5.לא יכול להיות ספק, שבנדון דידן הראתה המבקשת שמתקיימים שלושת התנאים המצטברים הנדרשים למתן צו הריסה ללא הרשעה, על פי סעיף 212 לחוק.

לצורך הקמת הסככה המדוברת, נדרש היתר בנייה ואין כזה בנמצא בענייננו; אילו היה מוגש כתב אישום, בית המשפט היה רשאי ליתן צווים בעניין העבודות בהתאם לסעיף 205 לחוק; בדנן מתקיימת החלופה החמישית לסעיף 212 לחוק, לפיה מי שביצע את העבודות ללא היתר כדין, אינו בר עונשין הואיל וחלפה תקופת ההתיישנות מאז ביצוע העבודות ועד היום.

6.באשר לאינטרס הציבורי עליו מדברת ההלכה הפסוקה, אציין שהסככה נבנתה על שטח בחלקה 185 שבגוש 6319 עליה חלה תב"ע תקפה פת/1254, המאושרת עוד מיום 03.02.83 (י.פ 2889) והקובעת את ייעוד השטח עליו ממוקמת הסככה, לדרך (!!).

בחודש ינואר 2013 הפכה עירית פתח תקווה לבעלת המקרקעין, הנדרשים לצורך דרך כאמור.