צ"א 62918-06-16 מדינת ישראל נ' מחאמיד

ביום 2.2.17 הגישה המבקשת בקשה שלישית להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מנהלי.

ביום 8.2.17 נעתרתי לבקשה באופן זמני. הוריתי למשיב להגיש תגובתו עד ליום 14.2.17, ולמבקשת – להמציא במסירה אישית את בקשתה ואת החלטתי הנ"ל.

ביום 13.2.17 הומצאו הבקשה וההחלטה למשיב, כעולה מהודעה מעדכנת שהוגשה על ידי המבקשת בו ביום.

ביום 15.2.17 הוגשה על ידי המשיב בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בבקשה נטען כי המבקש "פועל ללא ליאות לצורך קבלת היתר בניה, וכי עד קבלת היתר בנייה יכסה את משטח הבטון בעפר עד קבלת היתר בניה כדין" (סעיף 4 לבקשה לעיכוב ביצוע). עוד נטען כי בוצעה פניה לרשויות התכנון והבניה לקבלת היתר כדין. בנוסף, טוען המשיב כי בטרם ההחלטה בדבר מתן צו הריסה – לא קוימה חובת התייעצות עם היועץ המשפטי של העיריה, כמחויב על פי חוק (סעיף 238א' (ב) לחוק התכנון והבניה).

המבקשת מתנגדת לעיכוב ביצוע צו ההריסה. לטענתה, מדובר ב"מיחזור" של טענות אשר נטענו על ידי המשיב כבר בבקשתו לביטול/עיכוב צו ביצוע ההריסה הקודם (ר' החלטתי מיום 27.12.16). עוד סבורה המבקשת כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות, מאחר שלא צורף תצהיר של איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי, ואף לא הוגשו מסמכים שיש בהם כדי ללמד על מצב פנייתו של המשיב לקבלת היתר, ומכאן שיש לדחות את הבקשה על הסף. לגופו של עניין נטען, כי המשיב לא העלה בהזדמנות הראשונה את הטענה בדבר פגמים בקיום חובת ההתייעצות, ומכל מקום – חובה זו קוימה כדבעי, על פי הדין והפסיקה המנחה בנושא זה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ללא תצהיר וללא התייחסות של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, אשר יש בה כדי לתמוך בטענה לפיה המשיב פועל לקבלת היתר כדין. אף לא צורפו מסמכים שיש בהם כדי ללמד שהמשיב אכן פתח בהליך לקבלת היתר, ומה מצבו של ההליך. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין, כי אף לגופו של עניין דומה כי אין מקום להיעתר לבקשה ואין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה. טענתו היחידה של המשיב מתייחסת לפגמים שנפלו לשיטתו בקיום חובת ההתייעצות (חובה המוטלת על המשיבה מכוח הוראת סעיף 238א (ב) לחוק התכנון והבניה). מבלי להתייחס לטענותיה (המוצדקות) של המבקשת בדבר הצורך להעלות טענה זו בהזדמנות הראשונה, נטלי ההוכחה וחזקת התקינות של המעשה המנהלי – הרי שהמסמכים אותם צירפה המבקשת לתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע מלמדים, כי חובת ההתייעצות קוימה גם קוימה בענייננו.

בנוסף, לא מצאתי כי התקיימו מי מהעילות המנויות בסעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, המצדיקות את עיכוב ביצוע צו ההריסה. המשיב לא טוען, כי הבניה בגינה ניתן צו ההריסה – בוצעה כדין.

סוף דבר, הבקשה נדחית.