צ'צקיס אברהם נ' נאמן יובל

פסק דין

כללי

1.בפניי תובענה להחזר יתרה של הלוואה.

הנתבע טוען כי כלל לא דובר בהלוואה.

עדותו של התובע

2.התובע, סוכן ביטוח במקצועו, היה סוכן הביטוח של הנתבע.

3.ביום 4.9.02 ארעה תאונת דרכים, עת רכב צד ג' פגע ברכבו של הנתבע מאחורנית.

4.התובע הציע לנתבע שלא להפעיל את פוליסת הביטוח (דבר הכרוך בהשתתפות עצמית והפסד של הנחת היעדר תביעות), לבדוק את הרכב במוסך ולהגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. הנתבע נתן לכך את הסכמתו.

התובע פעל לתיקון רכבו של הנתבע במוסך, שילם את עלות התיקון ושכ"ט השמאי ודרש את הנזק מחברת הביטוח של רכב צד ג'.

5.לאחר מספר חודשים, בחודש 5/03, פנה הנתבע לתובע וביקש את עזרתו בהלוואה לצורך רכישת רכב חדש.

התובע נתן לנתבע המחאה בסך של 78,000 ₪, לפקודת המוכרת, והנתבע חתם על הסכם הלוואה, ת/1 (להלן: הסכם ההלוואה).

כעבור מספר ימים מסר הנתבע לתובע את רכבו (הישן), ובין הצדדים הוסכם כי התובע ימכור את הרכב ויפחית את התמורה שתתקבל מיתרת ההלוואה.

הרכב נמכר בסך של 48,000 ₪ (ממחיר המחירון הופחתו 2,000 ₪ ירידת ערך בגין התאונה ו- 2,000 ₪ בגין מספר ק"מ).

הרכב נמכר לסוחר רכב, תמורת רכב אחר. הסוחר לא העביר בעלות כדי "לחסוך" יד.

6.בינתיים הגיש הנתבע תביעה כנגד רכב צד ג' בבית המשפט לתביעות קטנות (נ/1). במסגרת פשרה שולם לנתבע סך של 10,000 ₪. הנתבע הותיר בידיו 2,000 ₪ בגין ירידת הערך, והעביר לתובע את הסך של 8,000 ₪.

7.בחלוף מספר חודשים ביקש התובע מהנתבע להחזיר את יתרת החוב בגין ההלוואה (סך של 30,000 ₪, לאחר הפחתת התמורה בגין הרכב שנמכר).

הנתבע הגיע למשרדו של התובע ושם טען כי אינו מוכן לשלם את יתרת ההלוואה משום שעקב אי העברת הבעלות ברכבו הוא מקבל דרישות חוב על נסיעות בכביש 6 ודוחו"ת חניה.

כדי להפיס את דעתו של הנתבע, שלא הציג ראיות לטענותיו, נתן לו התובע המחאה פתוחה לביטחון בגין כל החובות שנוצרו בגין הרכב.

מנגד, סוכם כי הנתבע יעביר לתובע סך של 30,000 ₪ בהעברה בנקאית, בגין יתרת חובו, אך הנתבע לא עמד בכך.

הראיות מטעם הנתבע