צ'דוויק נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 8.8.13 שקבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה להשתכר (להלן – הוועדה).

למערערת נקבעו 64% נכות רפואית משוקללת בשל סכרת עם סיבוכים ובשל תת פעילות של בלוטת התריס.

2.הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 15372-12-12 (כב' השופטת א' רש) מיום 27.5.13 (להלן – פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים שתדון בדרגת אי כושרה של המערערת, לרבות גילה, רקעה התעסוקתי והשכלתה, ולצורך הנמקת קביעתה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודות אריזה ומיון בהתחשב בנכותה ובשים לב לנוירופטיה ממנה היא סובלת ולאובדן הכרה.

3.הוועדה התכנסה ביום 8.8.13 וציינה כי הוא הונח בפניה פסק-הדין מיום 27.5.13. עוד ציינה את טענות המערערת בפניה (סעיף ג') בדבר קיומה של נוירופטיה המשפיעה על תפקוד הידיים והמוטוריקה העדינה, ובעטיה אינה מסוגלת לעבודות אריזה כפי שהציעה הוועדה, וזאת בנוסף להשפעת אובדן הכרה ומצבי היפו.

הוועדה ציינה באשר להשלכות הנוירופטיה כי "גם הרופא המוסמך קבע שהנויפטיה היא קלה וקיבלה 0% עבור הנוירופטיה".

באשר לתפקוד כפות הידיים קבעה הוועדה כי:

"התובעת בהחלט מסוגלת לאחוז פרטים שאינם כבדים ואינם זעירים כגון מוצרי קוסמטיקה, מוצרי כתיבה ומשרד וכדומה. בהיסט זה הוועדה בדיעה כי התובעת יכולה לבצע עבודות מיון ואריזה כאשר מדובר בפריטים שצוינו לעיל או פריטים דומים מה גם שעבודה מסוג זה מבוצעת לרוב בישיבה ומאפשרת ארוחות סדירות במידת הצורך. יום העבודה המקוצר מאפשר לתובעת לאפשר לה להתמודד בנפילות הסוכר ויכולה לאכול באופן סדיר. הוועדה לקחה בחשבון כי יש לתובעת משאבת אינסולין שאמורה לייצב את מצבה. לאור האמור לעיל הועדה בדיעה כי התובעת יכולה לעבוד בעבודות שהומלצו על ידה ומשאירה את החלטת הוועדה על כנה".

4.המערערת טענה כי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, התעלמה משיקולי גיל, העדר השכלה ועבר תעסוקתי, וכי קביעתה בדבר סוג העבודה שהמערערת מסוגלת לבצע היא אבסורדית ותיאורטית.

5.המשיב טען כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין, כי הוועדה התייחסה להשפעת הליקוי של נוירופטיה על היכולת לעבוד ולהשתכר, וכי שיעור אי הכושר תואם את גובה הנכות הרפואית ואת השפעת הליקויים.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור. מפרוטוקול הוועדה כפי שצוטט לעיל עולה כי הוועדה בחנה את השפעת הנוירופטיה ומחלת הסכרת, לרבות אירועי היפו, על היכולת להשתכר, וקבעה באופן מנומק כי יום העבודה הקצר (שכן כאמור נקבעו למערערת 60% אי כושר) בצירוף העובדה כי אין בליקוי כדי למנוע אחיזה של פריטים קלים מאפשר עבודה מסוג העבודות המוצעות. מדובר בקביעה מנומקת וסבירה, התואמת את שיעור הנכות הרפואית.

7.הטענה כי העבודה מהסוג שהוצע היא עבודה "תיאורטית" אין בה כדי להצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הלכה היא כי הוועדה פטורה מלוודא מה סיכוייו של המבוטח להיקלט בשוק העבודה ולהשתלב בעבודה מהסוג שהוצע, אלא לבחון האם טמונה במבוטח יכולת ההסתגלות לעבודה מהסוג המוצע (וראה: דב"ע מח /13-01 גילה גלאור - המוסד, פד"ע כ 122). זאת עשתה הוועדה.

8.אין פגם בכך שהוועדה לא בחנה מחדש את שאלת הגיל וההשכלה, שכן העבודות מהסוג המוצע מתאימות גם לעובדים חסרי השכלה, ומשכך אין לומר כי קיימת אי התאמה בין סוג העבודה שהוצע לבין יכולתה של המערעת להשתלב בעבודה מסוג זה.

9.לאור האמור – הערעור נדחה בזאת.

10. אין צו להוצאות.

11.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ד, (17 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: