צ'בוטר נ' גוטמן ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לתן את פסה"ד בדרך הקבועה בסע' 79א לחוק בתי המשפט. מדובר בתביעת דמי תיווך. לאור טיב ההליך לא תנומק התוצאה שהנה ממן קניית הסיכון, אולם אזכיר חלק מטענות הצדדים.

1. הנתבע 1 הזמין מן התובע שירותי תיווך למכירת דירתו. צורף טופס הזמנת שירותי תיווך, מיום 13.3.13. דמי התיווך נקבעו בטופס ההזמנה בשיעור 1% ומע"מ ממחיר עתידי בו תימכר הדירה. יצוין כי הנתבע 1 בסע' 1 של כתב ההגנה , הודה באמור. איש גם לא חלק על כך שבמועד הרלבנטי היה התובע בעל רישיון תיווך.

2. הנתבע 2 הוא מי שרכש לבסוף את הדירה מנתבע 1.

3. התובע מפנה לכך שב 3.4.13 עניין הוא את הנתבע 2 בדירה, לאחר שהחתים אף הנתבע 2 על טופס הזמנת שירותי תיווך (צורף). הנתבע 2 ביקר בדירה בנוכחות התובע והנתבע 1. דמי התיווך המוסכמים היו בשיעור 2% ומע"מ.

4. ב 5.4.13 נחתם בין הנתבעים זכ"ד למכירת הדירה. התובע טוען שמתקיימים בזכה"ד הדרישות הנדרשות על מנת שיוכר כהסכם מחייב. התמורה שנזכרה בזכה"ד עמדה על 1,475,000 ₪.

5. משלא שלם הנתבע 1 דמי התיווך טוען התובע שהוציא נסח, ואז גילה שהנתבע 1 מכר הדירה לזוג שגב: אחותו של הנתבע 2 וגיסו, לטובתם נרשמה הערת אזהרה. סכום המכר עמד על סכום מופחת במעט (בכמה עשרות אלפי ₪) , מזה שנזכר בזכה"ד.

6. ביחס לנתבע 2 מפנה התובע לסע' 6 להסכם הזמנת שירותי התיווך, בו מתחייב הנתבע 2 כמזמין שירותי התיווך, לשלם את דמי התיווך לא רק במקרה שהעסקה נקשרה עמו אישית, אלא גם במידה והעסקה נקשרה עם מי מטעמו או עם כל מי שהנתבע 2 מסר לו פרטים בקשר לנכס.

7. התובע טוען כי היה "הגורם היעיל" בעסקה, וכי די בכך שהביא הצדדים לכדי הסכם מחייב על מנת שתקום זכאותו לשכרו. הוא מפנה לכך כי בהסכמי ההזמנה של שירותי התיווך לא התנו הצדדים כי הזכאות לדמי התיווך תפקע אם יבוטל זיכרון הדברים. התובע טוען כי הנתבעים מנסים לעקוף החובה לשלם דמי תיווך בחוסר תום לב.

8. הנתבע 2 טוען כי עוד עובר לחתימה על הסכם התיווך הסביר כי העסקה לרכישת הדירה מותנית באישור רעייתו, כאשר הן התובע והן הנתבע 1 היו מודעים לכך, וכי חתם על טופס הזמנת שירותי התיווך בחופזה, ברחוב. לדבריו רעייתו סובלת מפחד גבהים, וכאשר שמעה שהדירה בקומה 18, הטילה וטו על רכישתה, ואז הודיע הנתבע 2 לנתבע 1 כי הוא יורד מן העסקה, וזיכרון הדברים בוטל. אין חולק שהדירה נמכרה לבסוף לגיסו של הנתבע 2; אולם האחרון טוען שהגיס הגיע אל הדירה לא באמצעותו, אלא באמצעות שכנים המתגוררים בבניין שידעו על כוונתו של הנתבע 1 למכור הדירה.

9. הנתבע 1 מצדו מאשר כי הנתבע 2 חזר מזיכרון הדברים, לדבריו בשל העובדה שאשתו לא מעוניינת בדירה. הנתבע 1 צירף לכתב הגנתו כתב תביעה שהגיש כנגד נתבע 2 בשל חזרתו מזכה"ד, בביהמ"ש לתביעות קטנות. כמו כן צירף מכתב שלו לנתבע 2, מ 12.4.13, בו הוא מתריע בפניו כי הודעתו על חזרה מזכה"ד מהווה הפרה של ההסכם, שגרמה לו נזק שכרגע לא ניתן לאמדו, וכי הוא רואה עצמו משוחרר מהעסקה וממשיך לנסות למכור הדירה לאחרים. הוא מפנה לכך שהפסיד מאובדן העסקה כ 50,000 ₪ בקירוב, שכן הדירה נמכרה במחיר מופחת, ולכן ברי כי לא ניסה להשתתף בכל ניסיון לעקוף את זכות המתווך לשכ"ט. בסיכומיו טען הנתבע 2 שהתובע לא היה הגורם היעיל שכן לחץ על נתבע 2 לחתום על זכה"ד, בתירוץ שהוא לא מחויב כלפיו.

שני הנתבעים טוענים שהתובע השתתף שלא כדין בניסוח זכה"ד. גם הנתבע 1 טוען שהקונים שרכשו לבסוף הדירה היו מודעים לרצון למכרה כבר שנתיים קודם.

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים , בכתבי בי הדין ובמסמכים :

א. הנתבע 1 ישלם לתובע בתוך 30 יום את הסך של 11,000 ש"ח בתוספת מע"מ. כמו כן ישא בתוך אותו מועד בשכ"ט עו"ד של התובע בסך כולל של 1500 ש"ח , ובהחזר חלק מסכום האגרה ששלם התובע בסך 200 ₪.

ב. הנתבע 2 ישלם לתובע בתוך 30 יום את הסך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן ישא בתוך אותו מועד בשכ"ט עו"ד של התובע בסך כולל של 3000 ₪ , ובהחזר חלק מסכום האגרה ששלם התובע בסך 250 ₪.

ניתן היום, א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: