פתחי אלקואעין נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הרכב השופטות: ר' יפה-כ"ץ – נשיאה; י' רז-לוי; ו-ג' שלו), בעפ"ג 13794-03-17, מיום 3.5.2017. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופטת נ' חקלאי), מיום 5.2.2017, בת"פ 36066-08-15.

           ביום 17.5.2017, הוריתי כי ביצוע עונש המאסר בפועל, אשר הושת על המבקש, יעוכב עד להחלטה אחרת בעניינו.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום אשר הוגש נגדו, בביצוע עבירה של הסעה ברכב של תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). מכתב האישום עולה, כי ביום 16.8.2015, בשעה 17:00, או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכבו, בכביש 40, צפונית לבית קמה. בכתב האישום נטען, כי בנסיבות אלו, הסיע המבקש ברכבו, חמישה תושבי הרשות הפלסטינית, אשר הינם שוהים בלתי חוקיים, שלא היו ברשותם אישורי שהייה או העסקה כדין.

3. בהחלטתו של בית משפט השלום, מיום 18.5.2017, נדחתה בקשתו של המבקש לחזור בו מהודייתו, עת נקבע כי אין מתקיימים במקרה זה אותם "נימוקים מיוחדים", המצדיקים ביטול הכרעת דין מרשיעה, וחזרה מהודייה. בית משפט השלום ציין בהחלטתו האמורה, כי נראה שהבקשה לחזרה מהודייה "הועלתה בעקבות עתירתה העונשית של המאשימה, כמהלך טקטי".

4. בפתח גזר הדין, אשר ניתן באותו היום, עמד בית משפט השלום על האמור בשני תסקירים מטעם שירות המבחן אשר הוגשו בעניינו של המבקש. בתסקיר הראשון, אשר הוגש ביום 4.5.2016, נמסר כי המבקש נשוי, ואב לארבעה ילדים בגילאי שנתיים עד שבע שנים, וכי הוא גר בפזורה ליד חורה. שירות המבחן התרשם, כי המבקש בעל יכולות וכוחות חיוביים, וכי הוא דואג לצרכיהם הרגשיים של בני משפחתו, בהיותו המפרנס היחיד של משפחתו. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן כי המבקש מטשטש את מעורבותו בעבירה ואת הנסיבות שהובילו אותו לבצע אותה, וכי הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו. במסגרת תסקיר זה, שירות המבחן העריך כי נדרשת ענישה מוחשית ומרתיעה, אך לא מאסר בפועל, ולפיכך, המליץ שירות המבחן על הפעלתו של עונש מאסר מותנה, אשר הושת על המבקש בתיק קודם, וכי העונש ירוצה בדרך של עבודות שירות. לאחר שהתברר כי המלצת שירות המבחן אינה אפשרית מבחינה משפטית, שכן המאסר המותנה הוא בן 8 חודשים, ולא ניתן להפעילו בדרך של עבודות שירות, ערך שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המבקש. בתסקיר המשלים, מיום 27.6.2016, נמסר כי לא נמצאו אפשרויות טיפוליות שיכולות להתאים לנסיבותיו האישיות, מלבד ליווי משפחתי. יחד עם זאת, שירות המבחן העריך כי אם יושת על המבקש עונש מאסר בפועל, הדבר עשוי לפגוע בהליך השיקום שלו. לאור זאת, המליץ שירות המבחן, כי יוטל על המבקש עונש של של"צ, בהיקף נרחב של 400 שעות, לצד הארכת תקופת התנאי במסגרת עונש המאסר המותנה, אשר הושת עליו בעבר. 

           בבואו לקבוע את מתחם הענישה, עמד בית משפט השלום על הערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה ממעשיו של המבקש, והוא "שלום הציבור ובטחונו, וזכותה של מדינה ריבונית לקבוע את זהות הבאים בשעריה". מידת הפגיעה בערך המוגן, כך הטעים בית משפט השלום, אינה עומדת ברף הגבוה, בשים לב לכך שבפועל לא נגרמה פגיעה קונקרטית לביטחון הציבור. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, ציין בית משפט השלום, כי אין אינדיקציה לכך שהמבקש הסיע את השוהים הבלתי חוקיים משטחי הרשות הפלסטינית לתוך שטחי ישראל, אלא נראה כי ההסעה נעשתה בתחומי המדינה; ואף לא נטען שהדבר בוצע תמורת שכר. לאחר שעמד בית משפט השלום על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, קבע בית המשפט, כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, עד למספר חודשי מאסר, לצד עונשים נלווים.

           לצורך קביעת העונש המתאים בתוך גדרי מתחם הענישה, לקח בית משפט השלום בחשבון את נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן: העובדה כי המבקש הינו מפרנס יחיד של משפחתו, המונה 6 נפשות; היותה של אשת המבקש במהלך היריון מתקדם; והעובדה כי המבקש נעצר למשך 3 ימים מאחורי סורג ובריח, שהה 4 חודשים במעצר בית מלא, וכ-14 חודשים במעצר בית לילי, תקופה שבמהלכה לא הפר המבקש את התנאים המגבילים שהוטלו עליו, אף לא פעם אחת. לחובתו של המבקש, זקף בית משפט השלום את עברו הפלילי, הכולל הרשעה קודמת בגין 4 עבירות זהות לעבירה הנוכחית בה הורשע. בגינה של הרשעה קודמת זו, ריצה המבקש 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, וכן הוטלו עליו עונשים של קנס, התחייבות, ומאסר מותנה בן 8 חודשים, אשר הוא בר הפעלה במסגרת התיק דנן. כשיקול לקולה, הזכיר בית משפט השלום, כי המבקש לקח אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה, הגם שבהמשך הוא ביקש לחזור בו מהודייתו. עוד עמד בית משפט השלום, על הצורך בהרתעתו של המבקש עצמו, וכן הצורך בהרתעת כלל הציבור, מפני ביצוע עבירות כגון דא. לאחר שאיזן בין מכלול השיקולים, קבע בית משפט השלום, כי קיימת הצדקה לסטות לקולה ממתחם הענישה, ולאמץ את המלצת שירות המבחן, על מנת שלא לפגוע בהליך השיקום שעבר המבקש. בשים לב לכך שהעבירה מהסוג דנן נעברת לרוב לשם הפקת רווח כלכלי, ואף שבזו הפעם לא הובאו ראיות לכך, החליט בית משפט השלום לאזן את הסטייה לקולה ממתחם הענישה, באמצעות השתת ענישה כלכלית מוחשית ומכבידה.

           לאור האמור, החליט בית משפט השלום על הארכת תוקפו של עונש המאסר המותנה בן 8 החודשים, אשר הושת על המבקש במסגרת הרשעתו הקודמת (בת"פ 9235-06-13, בבית משפט השלום בבאר-שבע), למשך שנתיים נוספות, תוך הפיכתו לעונש חב הפעלה; השתת קנס בשיעור של 10,000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו; תשלום ההתחייבות על סך 15,000 ₪, אשר הושתה על המבקש במסגרת הרשעתו הקודמת; 8 חודשי פסילה בפועל, מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; 12 חודשי פסילה על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש כל עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל; חתימה על התחייבות בסכום של 25,000 ₪, להימנע מביצוע עבירה על חוק הכניסה לישראל, למשך 3 שנים; צו לביצוע 400 שעות שירות לתועלת הציבור, במשך שנה; וחילוט רכבו של המבקש.