פתאל נ' קניוני ישראל

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת.

בכתב התביעה ציין התובע כאילו מדובר בגניבת עין של הנתבעת, ביחס לרעיון שהגה התובע, ירידי תעסוקה לנוער בחודשי הקיץ.

אין מחלוקת בין הצדדים לפיה יריד כזה הופק על ידי התובע, בגראנד קניון בחיפה, שנה קודם לכן, לטענת התובע, כפי שהדברים עלו במהלך עדותו, ההסכם ביחס לשנה קודמת, נחתם ימים ספורים לפני שהיריד יצא "לאור", כך לדידו היו פני הדברים גם במקרה שלפנינו, כאשר התובע הבין בכל אותה עת מדברי מי מטעם הנתבעת, בעיקר בתכתובת וחליפת המיילים בין הצדדים, כי העניין סגור.

נראה כי אין המדובר, במובן המשפטי בגניבת עין, שהרי בלי לזלזל חלילה בפועלו של התובע הרעיון כרעיון הוא טוב, אך אין בו שום ייחודיות כזו שנטען שהנתבעת חיקתה אותה, ההפך, התובע מאשר כי היריד שבסופו של דבר נערך על ידי הנתבעת, היה לא מוצלח ובמתכונת שונה מזו שהוא מפיק בדרך כלל, מכאן נחלה כשלון.

כעת נדרש בית המשפט לשאלה האם היתה כאן הפרה של הסכם, אולי קודם לכן האם היה הסכם ב בין הצדדים?

התובע טען כי העדה מטעם הנתבעת נתנה לו להבין כי הסכם חתום, בכתב, זה רק עניין של זמן וזה ייחתם, כפי שנחתם ההסכם הקודם מס' ימים לפני צאתו של היריד.

אכן, בין הצדדים נחתם הסכם ביחס ליריד תעסוקה קודם אשר נערך בגראנד קניון בחיפה, אלא שפני הדברים במקרה שלפני שונה.

מעבר לעובדה שנטל ההוכחה מוטל על התובע, בחליפת המכתבים שבין הצדדי, ניתן היה להבין שהצעתו של התובע ביחס לעריכת ירידת התעסוקה בשמונה עשרה הקניונים, הפעם מדובר בהפקה גדולה משמעותית מההפקה שהופקה קודם לכן, פקעה בתום אותו חודש, דהיינו בחודש מרץ.

מאז חודש מרץ, לכאורה כך לטענתו של התובע, לא שוחחו הצדדים, ודבר הפרת ההסכם נודע לו משיחות שנערכו בינו לבין מי מטעם הקניונים, לפיהן ביקשו ממנו לסייע בידם ביריד התעסוקה, או אז הבין למעשה כי הנתבעת פועלת לבדה, תוך הפרת ההסכם שבין הצדדים.

לא מצאתי כל בדל ראיה לפיו אכן נחתם הסכם כזה. מדובר בהפקת ענק, 18 קניונים לעומת קניון אחד, שהיה קודם לכן, ההתכתבות בין הצדדים קודם לעריכת ההסכם שנחתם בין הצדדים, לא צורפה כך שלא ברור מנין שאב התובע את הסכמת הצד השני, להצעת המחיר שהועברה על ידו לנתבעת, שהרי לדידו המייל האחרון שהתקבל מטעם הנתבעת, היה "אשוב אליך בהקדם".

משבוששה התשובה לבוא, לא מצאתי כל אינדיקציה של התובע, ולו גם בשיחה בעל פה לפיה הוא מבקש לדעת מהי אותה תשובה, שהרי, הצעתו כך על פי המסמכים שצורפו על ידו, תקפה היתה רק לאותו חודש.

יוצא איפוא כי התובע לא הרים את הנטל לצורך הוכחת הסכם כלשהו בין הצדדים, מעבר לכך, אציין כי התובע גם לא הרים את הנטל להוכחת הנזק הנטען על ידו ביחס להפסד השתכרות מעבר לאמירה במהלך הדיון לפיה השתכרותו שנים קודמות, כמו גם בשנה שלאחר מכן, היתה גבוהה בהרבה.

מנכ"ל הנתבעת העידה כי היתה שיחה בעל פה מיד לאחר ההתכתבות בכתב, לפיה בסופו של דבר הבינו הצדדים שניהם כי כל הסכם לא ייחתם בשל הפערים בין המחירים שהוצעו על ידי התובע אל מול תקציב הקניונים.

בהתנהלות שבין הצדדים, נראה כי מן הראוי היה שהנתבעת תודיע לתובע מיד לאחר קבלת הצעת המחיר, כי זו גבוהה ולא מקובלת.

יחד עם זאת, המרחק בין התנהלות הנתבעת גם אם זו היתה לא כשורה לבין חיובה באותו ראש נזק של הפסדי השתכרות, הוא מרחק רב.

סוף דבר , לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

הנני מורה על דחיית התביעה, לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

ניתן והודע היום ב' אב תשע"א, 02/08/2011 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, שופטת