פת יצק ואח' נ' עשור ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.6.09.

לטענת התובע הנושאת באחריות היא הנתבעת 1 בעוד שהנתבעת 1 מכחישה אחריות ולטעמה התובע הוא האחראי לתאונה ולפיכך אף הגישה תביעה שכנגד.

הנתבעת נסעה בכביש גהה, בנתיב הימני, כאשר התובע, שנסע בנתיב האמצעי נכנס לנתיב הימני ולאחר מכן פגעה בו הנתבעת מאחור.

אין חולק בין הצדדים, כי התובע נכנס לנתיבה של הנתבעת. מחלוקת נפלה בין הצדדים באשר לנסיבות האירוע.

לטענת התובע הוא עשה כן, לאחר שווידא כי הנתיב פנוי, לאחר שאותת ימינה, לאחר שהבחין כי הרכב שבנתיב הימני המצא הרחוק מאחוריו ורק לאחר נסיעה של כ-30 מטר לפחות, או כ-20-30 שניות כפי שתיאר, פגע בו רכבה של התובעת.

לנתבעת גרסה אחרת. התובע נכנס לפתע לנתיבה, בבית-המשפט טענה כי היה זה משמאלה, בהזדמנויות אחרות, כפי שיפורט להלן, בשיחות עם התובע, דיברה על כניסה מימין, אך היתה איתנה בדעתה כי הוא נכנס לנתיבה במפתיע, ולא במרחקים בהם מדובר ע"י התובע, אלא במרחק כזה שלא אפשר לה עצירה בטוחה ומניעת התאונה, למרות בלימת חירום בה נקטה בו ברגע שהבחינה בו.

הנתבעת אף הגישה תמליל שיחת טלפון שערכה עם התובע, יום לאחר התאונה וכן הציעה את העותק הדיגיטאלי של שיחה זו, עליה ביקשה להסתמך ולתמוך את טיעוניה. נכון שכטענת התובע היא חוזרת שם על כך שמדובר בכניסה לנתיבה מצד ימין, אך היא עומדת בשיחה זו על גרסתה שלה, כפי שהועלתה בבית-המשפט, באשר לנסיבות התאונה ובאשר לאחריות התובע לתאונה זו.

אלו הן בתמצית טענות הצדדים.

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכל כתבי הטענות ובנלווים להם.

מצאתי לקבל את גרסתה של הנתבעת ולהעדיף אותה, לא רק מפני שלאור התרשמות בלתי אמצעית מצאתי להעדיפה, אלא מפני שאפילו אקבל את גרסתו המסויימת של התובע, הרי שנופלת אחריות לפתחו.

הסוטה מנתיב נסיעתו לנתיב אחר, חייב לוודא שהוא עושה כן בבטחה ומאפשר גם לכלי הרכב האחרים, באותו נתיב, לנסוע בבטחה כזו, שלא תצריך אותם לא רק לעצור, אלא אפילו לא להאט את מהירות נסיעתם. שכן, לו גרם להם לשינוי באופן נהיגתם, כי אזי הוא לא ביצע את סטייתו בבטחה וכך נהג התובע בפנינו.

מסתבר מתמליל השיחה שהוגשה כי התובע ביקש לעצור בתחנת אוטובוס שהיתה בימין הדרך, מרחק קצר לאחר הצומת המדוברת ועל כן סטה לנתיב הימני. יש בכך לתמוך בטענת הנתבעת, כי המרחקים בהם מדובר קצרים מאלה הנטענים בגרסתו ועל כן לא אפשרו לנתבעת למנוע את התאונה ואילצו אותה, על כל פנים, לבלום בלימת חירום.

משכך ובנסיבות אלה הרי שהאחריות לתאונה נופלת לפתחו של התובע דווקא.

לפיכך אני דוחה את תביעתו של התובע ומקבלת את התביעה שכנגד.

התובע ישלם לנתבעת את הנזק שנגרם לרכב בסך 5,781 ש"ח, שכ"ט שמאי 690 ש"ח.

יתר הרכיבים הנדרשים בכתב התביעה שכנגד לא הוכחו במסמכים, או בראיות כנדרש. יחד עם זאת אני פוסקת לנתבעת בנוסף הוצאות כוללות בסך של 700 ש"ח. סה"כ ישלם התובע לנתבעת סך של 7,171 ש"ח.

סכום זה ישולם לנתבעת לכתובתה ברחוב אייזיק רמבה 609 ג' בירושלים עד יום 5.6.10, שאם לא ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

מזכירות בית-המשפט תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.