פשרה שלא מן הדין בחיוב כתובה

לפנינו תביעת האשה לשעבר לחיוב הבעל לשעבר בדמי כתובתה ותוספת כתובתה בסכום של 520,000 ש"ח.

דעת האב"ד הגרא"א אדרי

רקע עובדתי

הצדדים היו נשואים כחמש עשרה שנים, שבסופן התגרשו.

ניתן לומר שמלוא ההליכים המשפטיים האפשריים התנהלו ביניהם. בכלל זאת, עתרו הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה, הבעל בתביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים והאשה בתביעות למזונות ומשמורת ילדים. תביעות אלו הונחו על שולחן בית המשפט בתוך תקופת הפירוד בין הצדדים וקודם תביעת הגירושין שהוגשה על ידי האשה לשעבר.

עובר לגירושיהם, הגיעו הצדדים להסכם גירושין ולפיו יתגרשו לאלתר ותביעת הכתובה תתברר לאחר סיום ההליכים הממוניים בבית המשפט לענייני משפחה. היה ידוע שזכויותיה הפנסיוניות של האשה לשעבר גבוהות משל הבעל לשעבר. הצדדים הסכימו כי ככל שתחויב להעביר לידיו זכויות אלו תעוכב העברתן לידיו עד להכרעה בתביעת הכתובה.

חלפו כשנתיים וארבעה חדשים מיום הגירושין, וניתן פסק דין בבית המשפט בעניין הרכושי.

פסק הדין קבע שתי אפשרויות לאיזון משאבים. לפי שיטת ההיוון נפסק שעל האשה לשעבר להעביר לידי הבעל לשעבר סכום של 202,555 ש"ח. בית המשפט קצב זמן לקיום אפשרות זו. האשה לשעבר שבחרה באפשרות זו נאלצה לשלם לידי הבעל לשעבר את הסכום הנ"ל, על אף ההסכמה ביניהם.

בין הצדדים אין מחלוקת כי עד לתאריך 12/2015, היינו כשנה וחצי לפני שהתגרשו, התגוררו תחת אותה קורת גג. קודם תאריך זה, בתקופה שבין שבעה חדשים לשנה לכל הפחות, התגוררו באותו חדר בלא שקיימו יחסים כדרך איש ואשה. תקופת הפירוד ביניהם הייתה אם כן לכל הפחות שנתיים וחדשיים לפני שהתגרשו.

עיקר טענות התובעת

לטענת התובעת, הבעל לשעבר נהג באלימות מילולית כנגדה לאורך כל תקופת הנישואין. עיקר פרנסת הבית היתה עליה, והנתק ביניהם נגרם בעטיו.

מצדה היתה מוכנה לאורך כל התקופה לשקול שיבה לשלום בית, אולם הנתבע לא טרח לפייסה.

בנוסף, היו שני אירועי אלימות. האירוע האחד מתאריך 08/2015, בו הנתבע היכה אותה. לאחר אירוע זה גמלה ההחלטה בליבה להתגרש, אולם בני משפחת הנתבע שכנעוה לחזור בה.

האירוע השני הוא אירוע שבו פרץ הנתבע לחדרה תוך שבירת הדלת, ובעקבותיו הורחק מהבית. באירוע זה לא הופעלה אלימות כלפיה.

תביעת הגירושין הוגשה על ידיה רק כאשר הבינה כי לא ניתן לשקם את מערכת היחסים, ואז גמלה בלבה ההחלטה להתגרש.

עיקר טענות הנתבע

הנתבע השיב כי מעולם לא נהג כלפי אשתו באלימות, לא אלימות מילולית ולא פיזית.

אכן הכנסתו הייתה נמוכה מהכנסת התובעת, אולם לא נכון לומר שלא עבד ולא פרנס, אלא שפרנס בהתאם לשכרו.