פשלי קימחי נ' קונדיטוריית אייל מיכאלי ואח'

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 20,000 ₪ בגין כוויה, שנגרמה לה לטענתה, עת סעדה בבית הקפה של הנתבעת 1. בכתב התביעה נטען כי "המלצרית ביקשה מהתובעת לעזור לה בהגשה, ולהעביר אחת הצלחות להמשך השולחן, התובעת אחזה בצלחת ורצתה לעזור למלצרית, אך הצלחת הייתה רותחת וכתוצאה מכך נכוותה בידה הימנית".

התובעת צירפה לכתב התביעה, בין היתר, אישור לפיו הגיעה למרפאה בשעה 15:06 (לדבריה כשעה לאחר האירוע). מהאישור עולה כי לנתבעת נגרמה כווייה מדרגה 1. באישור שצורף הובהר כי מדובר בהאדמת העור, ללא שלפוחיות.

עוד צירפה התובעת לכתב התביעה מכתב עו"ד שנשלח מטעמה, בו דרשה הנתבעת 1 לשלם סך של 68,000 ₪, מתוכך 30,000 ₪ בגין כאב וסבל, וסך של 30,000 ₪ נוספים בגין אבדן כושר עבודה.

בדיון העידה התובעת ואמרה כי הוגשה לה צלחת ובה "קרם ברולה", הצלחת להטה, ואצבעה של התובעת נכוותה ונדבקה לצלחת. התובעת הציגה תמונה בה נראית אדמומית באצבעה.

גב' שלומית נגר, אשר השתתפה בארוחה, העידה ואמרה כי המלצרית הגישה מנה, התובעת הושיטה ידה על מנת לקחת את הצלחת, והשמיעה קול צעקה. לדברי העדה הבחינה כי הצלחת נדבקה לידה של התובעת, בעת שהתובעת אחזה בה, שכן לא היה מקום להניחה על השולחן.

מטעם הנתבעות העידה המלצרית, גב' רוזמרין, שאמרה כי שירתה את הסועדים בשולחנה של התובעת, ולאחר שהוגשו המנות האחרונות, פנתה אליה התובעת וביקשה את פרטי החברה. לדבריה הצלחת הייתה קרה, שכן המנה שהוגשה, מסוג "קרם ברולה" הינה מנה קרה. לדבריה הניחה את הצלחת על השולחן, ורק מאוחר יותר פנתה אליה התובעת וביקשה עזרה ראשונה.

מר מיכאלי, נציג הנתבעת, הסביר שהמנה מוגשת קרה, לאחר שמונחת על פלטה, על מנת לשרוף את החלק העליון, ומוחזרת לצלחת הקרה.

מר יוני שניידר העיד מטעם הנתבעים ואמר כי התארח אף הוא אצל הנתבעת 1, וישב לא רחוק מהתובעת וחבריה. לדבריו שמע את התובעת צועקת, ולאחר מכן התרברבה שביכולתה "להוציא הרבה כסף על המקרה".

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובתמונות שהוצגו לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לא שוכנעתי כי התובעת אחזה בצלחת לוהטת ונכוותה.

לדברי העדה, גב' רוזמרין, הצלחת הייתה קרה. עוד אמרה העדה כי התובעת פנתה אליה רק לאחר שהניחה את הצלחת על השולחן, והלכה להביא מנות נוספות.

ממכתב ב"כ של התובעת, שצורף לכתב התביעה, עולה כי גרסתה הראשונה של התובעת, אשר נמסרה לעורכת דינה, הייתה כי אחזה בצלחת אשר הונחה על השולחן, ולא שנמסרה לה מידי המלצרית, מכאן שגרסתה הנטענת בכתב התביעה, הינה גרסה כבושה.

אני מתקשה לקבל את טענתה של התובעת, לפיה קיבלה מידי המלצרית צלחת לוהטת, שכן לו הייתה הצלחת לוהטת, באופן שהיה גורם לתובעת כוויה, עד כדי כך שידה תידבק לצלחת, הייתה אף המלצרית נכווית.

גב' נגר, העדה מטעם התובעת, העידה כי התובעת המשיכה לאחוז בצלחת משום שלא היה מקום להניחה. אני סבורה כי לו אכן הייתה הצלחת כה חמה, כפי שמתארת התובעת, הייתה התובעת מפילה מידה את הצלחת.

מקובלת עלי עדותו של נציג הנתבעת, לפיה המנה "קרם ברולה" הינה קרה, ולפיכך אינה יכולה לגרום לכוויה.

בנסיבות בהן לא שוכנעתי כי התובעת נכוותה בעת שקיבלה לידה צלחת לוהטת מידה של המלצרית, לא הצליחה התובעת להוכיח את תביעה, ואני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך של 300 ₪.