פש"ר 9323-09-15 אחים כיאט נ' גדות ואח'

מבוא:

1.זהו ערעור על החלטת הנאמן מיום 27/07/15 בנוגע לתביעת חוב מתוקנת שהגיש הנושה. הערעור מופנה רק כנגד סירוב הנאמן לקבוע כי חלק מחוב דמי השכירות שנכלל בתביעת החוב המתוקנת הוא חוב בדין קדימה. זאת בהתאם לסעיף 78(3)(ג) לפקודת פשיטת הרגל התש"ם -1980 (להלן:"פקודת פשיטת הרגל"). הנאמן הכיר בתביעת החוב שהגיש המערער בסך של 80,041 ₪. כחוב בר תביעה אך סרב להכיר בחלק מהחוב כחוב בדין קדימה. מכאן הערעור שלפנינו.

2.טוען המערער כי בשם לב לפרק הזמן העובר ממועד מתן צו כינוס עד למועד הכרזת החייב פושט רגל, יש לראות את המועד הקובע האמור בסעיף 78(3)(ג) לפקודת פשיטת הרגל לצורך הכרה בדמי שכירות כחוב בדין קדימה החל מיום מתן צו הכינוס. מנגד טוען הנאמן כי המועד הקובע הוא מועד הכרזת החייב פושט רגל. מדובר במחלוקת בין הצדדים על חוב בסך 45,319 ₪.

3.בשם לב כי הערעור נסב על טענות משפטיות ויתרו הצדדים על הצורך בקיום דיון במעמד הצדדים בסוגיה והסכימו כי הכרעה תינתן על בסיס הטיעונים בכתב שהגישו.

4.אומר כבר כעת, לטעמי דין הערעור להידחות ויש להותיר את הכרעת הנאמן בתביעת החוב על כנה.

העובדות:

5.ביום 04/02/15 הגיש המערער תביעת חוב מתוקנת על סך של 68,828 ₪. מתוך סכום זה נתבע סך של 45,319 ₪ כחוב בגין דמי שימוש ראויים בגובה דמי שכירות חוזיים. מדובר בדמי שכירות לתקופה בת 10.63 חודשים בשנה שקדמה למועד מתן צו הכינוס, בה החזיק החייב במושכר ולא שילם דמי שכירות.

6.החייב שכר את המושכר על פי החוזה ביום 03/01/11 לתקופה בת 14.5 חודשים, קרי 15/10/10-31/12/11. דמי השכירות על פי הסכם השכירות היו סך חודשי של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. החייב לא פינה את המושכר עם תום תקופת השכירות (ביום 01/1/12) והמשיך להחזיק במושכר עד מועד בו פונה ממנו ביום 2/5/13. בגין תקופה זו לא שולמו דמי שכירות כלשהם.

7.בגין אי פינוי המושכר במועד הוגשה תביעת פינוי על ידי המערער ביום 24/03/13. זאת בת.א 46376-03-13. פסק הדין ניתן בהעדר הגנה וכאמור ביום 02/05/13 פונה הנכס.

8.כאמור, תביעת החוב בגין אי תשלום דמי שכירות על סך 80,041 ₪ הוכרה במלואה. לא התקבלה הטענה כי יש לראות בחלק מהסכום הנתבע בתביעת החוב כחוב בדין קדימה. הנאמן בהכרעתו קבע כי החיב לא החזיק במושכר שנה אחת לפני מתן ההכרזה. זאת משום שהנכס פונה ביום 02/05/13 ואילו החייב הוכרז פושט רגל ביום 21/03/15.