חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פש"ר 7-94 אורנשטיין נ' סטולוביץ ואח'

: | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו

8.1.2015
בפני השופט:
איתן אורנשטיין

- נגד -
החייב:
אריאל סטולוביץ'
המשיב:
רבקה יפת
החלטה

 

 

 

דין הבקשה להדחות.

 

כיום אין עוד חולק שמשפחת רום לא ניכתה מהתשלום ששילמה למשיבה את חלקו של הנאמן בפיצוי המוסכם.

 

עיון בכתב הטענות שהגישה המשיבה ביום 8.1.12 בפני כב' סג"נ אלשיך, מגלה כי בס' 9(ב) לכתב הטענות הטעתה המשיבה את בית המשפט, כאשר טענה שמשפחת רום ניכתה אך ורק מחלקה של המשיבה את מלוא הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם המכר, קרי, שהמשיבה מימנה כביכול גם את חלקו של הנאמן בפיצוי המוסכם. עיון בהחלטת סג"נ אלשיך מיום 1.8.12, מגלה כי טענה זו של המשיבה עמדה לנגד עיני בית המשפט (ע' 2 להחלטה, שורות 9-10), וכי אך ורק על יסוד טענה זו, ומתוך הנחה שיש בה ממש, חייב בית המשפט את הנאמן לשלם למשיבה סך של 55,920 ₪ (ע' 5 להחלטה, שורות 28-31).

 

ברי איפוא כי המשיבה זכתה בתשלום סך של 55,920 ₪ שלא כדין, על יסוד טענה עובדתית בלתי נכונה שהעלתה בפני בית המשפט. גם אם הטענה הועלתה כדי לזכות בסעד אחר מזה שניתן בסופו של דבר למשיבה (שהרי המשיבה ביקשה רשות לתבוע את הנאמן בבית המשפט לעניני משפחה ולא ביקשה סעד כספי בהליך בפני סג"נ אלשיך), אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שעסקינן בהטעייה מצד המשיבה, שהולידה זכייה כספית שלא כדין.

 

יחד עם זאת, מדובר במעין משפט חוזר אזרחי, שכן ההחלטה מיום 8.1.12 היא החלטה חלוטה, ולכן יש לבחון את הבקשה באספקלריה כזו.

 

לגופו של ענין, הבקשה אינה עומדת בתנאים המוקדמים להגשת משפט חוזר אזרחי. אמנם, מדובר בהטעייה שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו (ראה ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ , פ"ד סג (3) 612 (פורסם בנבו, 25.02.2010)), אלא שאינני משוכנע שהמשיבה עצמה היתה מודעת לכך שהיא מטעה את בית המשפט, שכן העובדה שהנאמן קיבל ממשפחת רום סכום גבוה ממה שהמשיבה קיבלה, עשוייה היתה ליצור אצלה את הרושם שהפער נובע מן הפיצוי המוסכם. על כן, מדובר אמנם בהטעייה מצד המשיבה, אך ספק אם מדובר בהטעייה מכוונת, שרק היא עולה כדי תרמית ממש.

 

זאת ועוד, הפסיקה דורשת במקרה כזה להוכיח שהראיות המוכיחות את טענת המרמה מתבססות על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה (ע"א 6019/07 הנ"ל), אלא שבעניננו, הנאמן יכול היה, בשקידה סבירה, לברר בזמן אמת האם אכן המשיבה שילמה במקומו את הפיצוי המוסכם אם לאו, ואם היה עושה כן, האמת היתה מתגלית כבר אז. לפיכך, אין מקום להתיר משפט חוזר אזרחי במקרה דנן.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>