פש"ר 68775-12-15 סלימאן נ' ברזני

לפניי התנגדות החייב להתראת פשיטת רגל המבוססת על שיקים שהגיש הנושה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת בתיק מס' 10-01601-14-2.

לטענת החייב, מקור החוב הינו שיקים שניתנו כתשלום בעסקת מקרקעין שהתגלתה כתרמית ולא ניתנה תמורה בגינם. נטען כי החייב מסר שיקים לבעלי זכויות במקרקעין, אשר הנושה הינו שותף שלהם. עוד נטען כי הנושה עוסק בניכיון שיקים. העסקאות התגלו כמנוגדות וסותרות לעסקאות מול קונים אחרים ולכן החייב ביטל חלק מהשיקים שמסר לאחד המוכרים, אשר הודיע לו כי כבר מסר את השיקים לנושה. בימים אלו מתנהלת על כך תביעה בפני בית משפט השלום בירושלים (ת"א 13864-02-15). עוד טוען החייב כי הנושה איים עליו ואף כפה עליו הסכם לתשלום החובות בריבית דריבית, וכי מתוך חשש ופחד לשלומו ולשלום משפחתו הורה החייב לבנק שלו לפרוע את השיקים, למרות שבשלב מוקדם יותר ביטל אותם. עוד נטען כי החייב הסביר לנושה כי העסקאות הן תרמית, והנושה אמר כי יגבה את שארית הכספים מהמוכר והפסיק לפנות אל החייב במשך מספר שנים.

החייב מבקש להמתין עד לבירור התביעה המתנהלת בימים אלו, בה תבע את הנושה ואת שותפיו המוכרים. לטענתו הוא מקווה לזכות לפחות בסך של 1,000,000 ₪, ומהם ישלם לנושה, ככל שהתביעה נגד הנושה תדחה. עוד לטענתו אין טעם בהליך פשיטת הרגל, שהרי בירור הזכויות נעשה על ידי רשם המקרקעין ואם הנושה ושותפיו יזכו ברישום זכויות לנכס, הרי שזה יהיה שכרם. כמו כן, כל עוד מתנהלת התביעה הנזכרת, יש להמתין עד לבירור קיזוז חלקו של הנושה מהתשלומים שכבר שולמו למוכרים.

בתגובת הנושה נטען כי התנגדות החייב לא נתמכה בתצהיר כנדרש, שכן התצהיר שצורף אינו מאומת כדין, ולכן דינה להידחות על הסף. עוד נטען כי התצהיר אינו עומד בדרישות ההלכה לפיה עליו להיות מפורט ולכלול את כל טענות החייב ואין להפנות בתצהיר לבקשה.

לגופו של עניין טוען הנושה כי אינו צד לעסקת המקרקעין הנזכרת ומעולם לא התחייב בפני החייב או היה צד להסכם שמחייב אותו. במסגרת הדיון בהתנגדות לביצוע השיקים (ת"א (שלום י-ם) 16718-03-14) הגיעו הצדדים ביום 21.12.14 להסדר פשרה לפיו מבלי להודות בשום טענה מהטענות שהועלו בהתנגדות ישלם החייב לנושה סך של 150,000 ₪ בתוך 90 יום ממתן פסק הדין. החייב מנסה להטעות את בית המשפט כשהוא מפנה לחילופי מסרונים שנתיים לפני מתן פסק הדין. רק לאחר שננקטו הליכי הוצאה לפועל נגד החייב בחרו הוא לתקן את תביעתו ולצרף אליה את הנושה והכל כדי להתחמק מתשלום חובו ולנסות לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שננקטים נגדו. התביעה בין הצדדים נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית המשפט ומדובר בפסק דין חלוט. בקשה שהגיש החייב במסגרת תביעתו לעיכוב הליכי הוצאה לפועל נדחתה ביום 3.12.15.

בדיון שהתקיים טען ב"כ החייב כי פסק הדין אמנם חלוט אך הוא מוטעה, ולכן הוגשה תביעתו של החייב. לדבריו, בית המשפט קבע שאין לערער על פסק הדין אלא להגיש תביעה חדשה, וכאשר תביעתו של החייב תסתיים והוא יזכה, בוודאי שהיא מבטלת את ההסכם ואת השיקים, שכן הם ניתנו תמורת המקרקעין.

דיון

בהתאם לתקנה 5 לתקנות פשיטת רגל, התשמ"ה-1985, ההתנגדות תוגש לפי טופס 3 ותאומת בתצהיר. בענייננו הוגשה "תגובה על התראה לפשיטת רגל", אשר נתמכה בתצהיר "בג"צי" לפיו האמור בה הינו בידיעתו האישית של החייב. התצהיר אף הוגש כשאינו מאומת כדין על ידי ב"כ החייב.

סעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 קובע כי יהיה זה מעשה פשיטת רגל לחייב אם "לא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל לפי פקודה זו תוך שבעה ימים לאחר שהומצאה לו בישראל... ולא הניח את דעת בית המשפט כי יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק הדין".

בטענות החייב בדבר קיומה של עילת תביעה כנגד הנושה אין כדי לגרוע מתוקפה של התראת פשיטת הרגל, שכן אין מדובר בטענות שלא היה בידו להעלותן בהליך ביצוע השיקים. זאת ועוד, מטענות הנושה ומהמסמכים שצורפו עולה כי בהליך ההוצאה לפועל הוגשה התנגדות אשר הועברה לדיון בבית משפט השלום (ת"א 16718-03-14 הנ"ל) ובאותו הליך ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים לפיו ישלם החייב לנושה סך של 150,000 ₪.