פש"ר 6275/05 חסן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

מדובר בבקשת המבקש שאפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתיקי פש"ר 6275/05 ו-6276/05.

ביום 7/7/05 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים. המבקש הינו אחד מנושי החייבים.

טענות המבקש

בפרק הראשון לבקשתו מציין המבקש, כי בשל החלטות שניתנו על ידי בתיק פש"ר אחר הנוגע לחייב בשם אבנר אסולין [פש"ר 5174/04 אבנר אסולין נ' הכנ"ר], עולה חשש למשוא פנים בתיק הנוכחי הנוגע לחייבים חסן ליאון וסמדר.

לטענת המבקש, בתיק הפש"ר הנוגע למר אסולין, נהגתי במשוא פנים כאשר הוריתי על קיום דיון אחד בכל הסוגיות הנוגעות לאותו חייב , וריכוז זה של 4 בקשות שונות לדיון קצר אחד, מנע את היכולת מלדון בבקשות כראוי. לדבריו, בפסק הדין מיום 25.11.14 שעסק באותן בקשות, על אף שהכרתי בבעלות החייב על סימני המסחר של "פלאפל אסולין", דחיתי את בקשתו לממש את סימני המסחר לטובת קופת הפש"ר בנימוקים חסרי בסיס, המעידים על משוא פנים לטובת החייב.

עוד טען המבקש, בסוגיית החלטותיי בתיק אסולין, כי על אף שהיכרתי בבעלות החייב על מחצית דירת מגורים יוקרתית, שהוערכה ע"י שמאי בסך של כ-1,045,000 ₪ ועל אף שהיכרתי בכך שמימוש הדירה יזרים לקופת הפש"ר כ-425,000 ₪, בחרתי לדחות את בקשת מימוש הדירה ובמקומה לקבל הצעת החייב להפקיד סך של 200,000 ₪ כתנאי להפטרו.

לדבריו במהלך הדיונים באותו תיק, האצתי בחייב ליטול הלוואות משכנתא ודחיתי את הצעתו הנדיבה של המבקש להעניק בעצמו לחייב הלוואת משכנתא שתוחזר במשך שנים [שסכומה יוזרם לקופת פשיטת הרגל] בנימוק שהחייב זכאי לחיות אחרי הפטרו ללא נטל הלוואות. עוד טען המבקש, כי לאחר פסה"ד מיום 25.11.14, דחיתי גם בקשה נוספת שהגיש לכפות על החייב לשלם פיגוריו בסך 6300 ₪ ולכפות עליו להמשיך לשלם תשלומיו החודשיים השוטפים ולו על חשבון אותם 200,000 ₪ אותם קצבתי.

לדברי המבקש, החלטות אלה שניתנו על ידי מקימות חשש למשוא פנים מצידי בתיק הנוכחי.

בראש הפרק השני לבקשתו, ציין המבקש החלטות שניתנו על ידי בתיקי החייבים ליאון חסן וסמדר שעניינם נדון בפני. לדבריו לפני 3 שנים הוגשה על ידו בקשה למימוש דירתם הריקה של החייבים, שהוערכה בשווי של 1,300,000 ₪ ומימושה עפ"י תסקיר הנאמנת היה אמור להכניס לקופת הפש"ר 915,000 ₪, לאחר תשלום הוצאות. לדבריו, התעלמתי מאותה בקשה או שדחיתי שוב ושוב את הדיון בה, ומשנקבע סוף סוף מועד לדיון בבקשה ביום 8.5.15, הוא החל באיחור של שעתיים וחצי שגרם לנושים אחרים להיעדר מהדיון. לטענת המבקש, גם לאחר תחילת הדיון, לא דנתי במימוש הדירה והדיון במימוש הדירה נדחה למועד בלתי ידוע, ורק לאחר בקשה מיוחדת של המבקש, הסכמתי לדחות הדיון במימוש הדירה ליום 4.6.15 שעה 09:00. לדבריו, גם ביום 4.6.15 סירבתי לדון במימוש הדירה, בנימוק ש-18 שעות טרם הדיון ניתנה על ידי החלטה בדבר דחיית הדיון, והיה עליו לדעת זאת. לטענת המבקש, ההחלטה על דחיית הדיון לא נומקה וגם לא ניתנה הוראה למזכירות להודיעו על דחיית הדיון. לדבריו התנהלות זו מצביעה על משוא פנים לטובת החייבים.