פש"ר 6234-12-14 אבני נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשת המנהל המיוחד להעלות התשלום החודשי של החייבת מסך של 150 ₪ בחודש לסך של 3,000 ₪.

ביום 30.8.2015 משלא הוגשה תגובת החייבת, למרות חלוף המועד, הוריתי על העלאת התשלום החודשי לסך של 2,000 ₪. לטענת ב"כ החייבת התגובה לא הוגשה בשל נסיבות אישיות, כעת לאחר שהוגשה תגובת החייבת הנני נדרשת לבקשה פעם נוספת.

החייבת בגיל פרישה והכנסתה כוללת קצבת שארים בסך של 1,148 ₪, קצבת זקנה בסך 2,985 ש"ח, הכנסה מהשכרת משרד ברמת השרון בסך של 1,694 ₪. בנוסף טענה החייבת להכנסה בסך של 3,000 ₪ בגין טיפול בילדים עד לחודש אוגוסט 2015.

מתגובת החייבת עולה כי דיווחיה בעניין הכנסותיה ובעניין הוצאותיה מאז מתן צו הכינוס ועד להיום קשורות לקשרים משפחתיים והתמורה המועברת אינה בהכרח משקפת מחיר עסקה מרצון מסוג זה.

כך החייבת השתכרה סך של 3,000 ש"ח בחודש בגין טיפול בשלושת נכדיה.

החייבת שילמה 3,700 ש"ח לבתה בגין שכר דירה לדירת גן בגודל 60 מ"ר בעיר מודיעין, סכום התואם לתשלום המשכנתא של הבת.

החייבת השקיעה בגינה בדירה השכורה סך של 1,800 ש"ח בטענה כי הדבר היה דרוש לצורך עסקה כגננת ומטפלת בילדים.

תשלום השכר והשכירות בוצעו באמצעות קיזוז.

לטענת החייבת ההסדר האמור הסתיים בחודש ספטמבר בשל הפסקת עבודתה כגננת ולפיכך תעמוד הכנסתה על סך 5,827 ש"ח בלבד.

לחייבת הכנסה ממשרד המושכר לצד שלישי. בעניין זה קיימת חוסר בהירות מסוימת. לחייבת 50% מזכויות במשרד. לטענת החייבת ה-50% הנותרים לא עברו לידיה אלה שייכים לעזבון בעלה. לא הוצגו צו ירושה/ צו קיום צוואה והסכם השכירות. לטענת החייבת חלק מחובותיה נוצרו כתוצאה מחיובה בחובות העזבון עד לשווי העזבון. בנסיבות אלו לא ברור מדוע תשלומי השכירות משולמים לבת החייבת המעבירה (לאחר ביצוע הקיזוזים המתאימים בין הצדדים) 50% בלבד מדמי השכירות לחייבת העומדים לטענתה על סך של 1,694 ₪ לאחר ניכוי מע"מ. לכאורה אם החייבת משלמת חובות העזבון הרי שכל דמי השכירות צריכים לשרת מטרה זו.

בהתחשב בכך שהחייבת הפסיקה לטפל בילדים היא תוכל לפעול להקטנת הוצאות הדיור ולצמצום הוצאות הדיור שלה.