פש"ר 61098-08-16 מקימים ייזום בינוי אחזקות בע"מ נ' דושינסקי ואח'

לפניי בקשת נושה למתן צו כינוס על נכסי החייב ולהכרזת החייב כפושט רגל.

מעשי פשיטת הרגל עליהם מבוססת הבקשה הם אלה הקבועים בסעיפים קטנים 5(1)(א), 5(1)(ב), 5(3) ו-5(5) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

בבקשה פורטו מעשי פשיטת רגל שונים של החייב, אולם בדיון שהתקיים ביום 6.10.16 הוברר כי מעשי פשיטת הרגל הנטענים, למעט מעשה פשיטת הרגל לפי סעיף 5(3) לפקודה, נעשו יותר מ-3 חודשים קודם להגשת הבקשה, ומשכך בהתאם לסעיף 7(3) לפקודה אין הם מהווים עילה למתן צו הכינוס המבוקש.

המבקשת ערה לאיחור ולכן טוענת כי בנסיבות העניין, מרוץ הזמנים להגשת בקשת פשיטת הרגל מתחיל מהיום בו נודע למבקשת על מעשי פשיטת הרגל. המבקשת מפנה לפסיקה בה נקבע, לטענתה, כי כאשר מתבצעת העברת זכויות על דרך של "מעשה נסתר", הרי שעצם העברת הנכסים בנסיבות אלו מהווה תרמית ולכן יתחיל מניין 3 החודשים רק ממועד ידיעת הנושה (פש"ר (מחוזי ת"א) 1970/00 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהריר יצור יהלומים (20.1.2002)).

בבקשה, שאף לא נתמכה בתצהיר, כמו גם בדוח החקירה הכלכלית שצורף אליה, אין בסיס מספק לקביעה בדבר ניסיונות "נסתרים" של החייב לבצע מעשי העברה. בבקשה נטען כי כנגד החייב ננקט הליך הוצאה לפועל למימוש זכויותיו בדירת המגורים שלו, לבקשת נושה בשם גולדמן שניתן לטובתו משכון ונרשמו לטובתו הערות אזהרה. עוד נטען כי "יש לבדוק היטב את תוקף המשכון... ובכלל זה לבחון את התמורה שהתקבלה וטיב היחסים בין החייב לבין מר גולדמן", וכן הועלו תהיות ביחס להעברת זכויות אשת החייב בדירה לאחר. אולם כפי שצוין בעניין זהריר הנ"ל, "אין הנושה יוצא ידי חובתו אך ורק בטענה בעלמא בעניין זה. היות וטענה מסוג זה הינה למעשה טענת תרמית לכל דבר ועניין, הרי מן הדין כי נטל הוכחתה יפול על הנושה, במשקל זהה לנטל המוטל על כל הטוען למעשה תרמית במשפט האזרחי. ההלכה הפסוקה קבעה כי נטל זה הינו כבד ביותר, ואף עולה על מאזן ההסתברות הרגיל".

ככל שמדובר בהעברת זכויותיה של אשת החייב בדירת מגורי בני הזוג, כלל לא ברור כיצד יכולה פעולה זו לשמש בסיס לבקשה למתן צו כינוס בעניינו של החייב.

סעיף 5(3) לפקודה קובע כי מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם "עוקל נכס מנכסיו ונמכר בהוצאה לפועל על פי צו בית משפט".

לטענת המבקשת, אכיפה ומימוש של משכנתא או משכון על זכויות חייב בנכס מקרקעין, באמצעות כונס נכסים שמונה לבקשת הזוכה, מבוצעים באותו אופן שבו יש לממש עיקול על זכויות החייב במקרקעין. אמנם מדובר בהליך מימוש המתנהל מאז שנת 2014, אולם לטענת המבקשת, מבקשה שהגיש הנושה גולדמן בתיק זה ביום 15.9.16 עולה כי אותר רוכש לזכויות בדירת המגורים ועומד להיחתם עמו "כבר בימים הקרובים" הסכם מכר שיובא לאישורו של רשם ההוצאה לפועל. המבקשת טוענת כי יש לפרש את סעיף 5(3) לפקודה כך שיכלול גם צו של רשם ההוצאה לפועל למכר מקרקעין שזכויות החייב בהם שועבדו לטובת הזוכה, וכן יש לפרש את הסעיף באופן שאין צורך להמתין למתן צו המכר בפועל כאשר ברור כבר עתה שזכויות החייב במקרקעין עומדות בפני מימוש קרוב, בהסכמת החייב עצמו. לפיכך טוענת המבקשת כי הליך מימוש המשכון על ידי הנושה גולדמן מהווה מעשה פשיטת רגל עליו ניתן לבסס את בקשת פשיטת הרגל שהגישה.

אף שלטענת המבקשת תכליתו של סעיף 5(3) היא להעמיד חזקה בדבר חדלות פירעונו של החייב, אין היא חולקת על כך שבמצב המשפטי הקיים בישראל, על מנת שתקום עילה להגשת בקשה לפשיטת רגל נדרש מעשה פשיטת רגל ולא די בכך שהוכח כי החייב אינו משלם את חובותיו.