ב.ח. נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

צו כינוס ניתן לחייב ביום 27.03.17, במסגרתו הושת על החייב צו לתשלומים בסך של 250 ₪ לחודש, למשך 3 חודשים עוקבים ולאחר מכן יעלה התשלום לסך של 450 ש"ח.

ביום 14.05.17, הגיש החייב בקשה להקטנת צו התשלומים החודשיים מסך של 400 ₪ לסך של 150 ₪ וזאת לאור נסיבות חייו של החייב שבעברו היה מכור לסמים, מתקשה למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו ונתמך ע"י בני משפחתו לטענתו.

ביום 18.05.17 ניתנה החלטה לתגובת המנהל המיוחד תוך 20 יום.

ביום 22.05.17 הוגשה תגובת המנהל המיוחד ובקשה לביטול ההליכים, מאחר והחייב לא פועל נמרצות למציאת עבודה ואין לו כל מגבלה רפואית שמונעת ממנו לעבוד. בנוסף, החייב לא הגיש דוחות חודשיים כלל, לא שילם ולו תשלום אחד עבור קופת הכינוס ולא המציא אישורי מסירה לנושים.

ביום 23.05.17 ניתנה החלטה לתגובת החייב תוך 20 יום וצוין כי בהיעדר תגובה, יבוטלו ההליכים, כמבוקש.

ביום 15.06.17, הוגשה תגובת החייב לפיה החייב החל לעבוד ב"נגב אקולוגיה" ובקשה להותיר את צו התשלומים ע"ס 250 ₪ ושתינתן לו ארכה בת חצי שנה, לצורך סילוק חוב הפיגורים.

ביום 25.06.17, ניתנה החלטה לפיה, על החייב לסלק חוב הפיגורים תוך 60 יום וכי על החייב להמציא אישור מטעם המנהל המיוחד עד לתום תקופה זו.

החייב לא פעל בהתאם להחלטה מיום 25.06.17, אשר נמסרה לו כדין ביום 26.06.17.

על החייב היה להשלים חוב הפיגורים עד ליום 16.09.17, לאור פגרת בימ"ש. משמע, היה לחייב די והותר זמן לפעול נמרצות לסילוק המחדלים, כפי שנדרש לעשות.

ביום 19.09.17, הוגשה בקשה מטעם המנהל המיוחד למתן החלטה בדבר ביטול ההליכים בעניין החייב, מאחר והחייב לא פעל לסילוק המחדלים.

נדמה כי החייב אינו מחויב להליך ואיני מוצא כל טעם והצדקה להמשיך ולאפשר לחייב לשהות בצל הגנות פקודת פשיטת הרגל.

אשר על כן, הריני להורות כדלקמן:

1. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו ביום 27.03.17 להגנתו של החייב – בטלים.

2. בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל – נדחית.