פש"ר 53901-04-15 זדה נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

בפניי בקשה לקציבת מזונות מטעמה של גרושת החייב, הגב' לוריא טל (להלן: "המבקשת"), עבור שני ילדיה הקטינים (להלן: "הקטינים"). הבקשה מוגשת בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה") ועל יסוד פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה מיום 24.5.2006, במסגרתו אושר הסכם גירושין בין החייב למבקשת, בו נקבע כי על החייב לשלם למבקשת דמי מזונות בסך של 3,100 ₪ (קרן).

מבקשת המבקשת עולה כי לה ולחייב שני ילדים משותפים, קטין בן 17 וקטין נוסף בן 16. המבקשת הינה עובדת מדינה, אשר משכורתה החודשית הממוצעת עומדת כל סך 4,000 ₪. המבקשת טוענת בתצהירה המשלים כי הוצאותיה נאמדות בסך כולל של כ- 16,260 ₪, וכוללות דמי שכירות וועד בית, חשבונות חשמל, מים, ארנונה, כבלים, תשלום עבור בתי הספר של הקטינים וכן החזרי הלוואות שלקחה המבקשת בסך 5,970 ₪ לחודש. לטענת המבקשת, נאלצה היא למכור את ביתה, וכיום מתקשה לכלכל את עצמה וילדיה.

המבקשת טוענת כי החייב אינו משלם כלל את מזונותיו, וכי סך חובו נכון ליום הבקשה עומד על סך 53,153 ₪. המבקשת ממשיכה וטוענת, כי כשנתיים לאחר גירושי הצדדים, החליט החייב באופן חד צדדי להקטין את תשלום המזונות לסך של 2,500 ₪ לחודש, כאשר עקב כך הצטברו הפרשים בסך 120,000 ₪. ממשיכה המבקשת וטוענת, כי החייב מתראה עם הקטינים לכל היותר אחת לחודש למשך שעה אחת, וזאת מבלי שנותן הוא על כך דין וחשבון.

לאור האמור, סבורה המבקשת כי יש לקצוב את סכום המזונות על סך של 3,500 ₪ לחודש בהתאם לנקוב בהסכם הגירושין אשר אושר ע"י בימה"ש לענייני משפחה.

מתגובת החייב עולה כי הוא בן 41, ולו שלושה ילדים, שני קטינים מהמבקשת וקטין נוספת מגרושתו השנייה, הגב' מיטל בן אמנון (להלן: "גרושתו הנוספת"). לטענת החייב, הסתבכותו הכלכלית נעוצה בעסק כושל שניהלה המבקשת וכן עקב פיטוריו מעבודתו שהובילה למשבר נפשי. מהמדווח בדוחותיו הכלכליים, עולה כי לפני כשנתיים הקים עסק המתמחה באיטום ושיפוץ גגות, ממנו משתכר החייב סך של כ- 8,000 ₪ בחודש לערך. מנגד, הוצאותיו של החייב כוללות שכירות בסך של 3,500 ₪ לחודש; תשלומי מזונות למבקשת בסך משוער בין 1,000 ל-2,000 ₪ לחודש ולגרושתו הנוספת בסך שנע בין 700-1000 ₪ לחודש, כפי שיתרת הכנסתו מאפשרת לו, וכן תשלום עבור חשבון הטלפון של החייב, גרושתו הנוספת ובנם המשותף. כמו כן, במסגרת צו הכינוס הושת על החייב צו תשלומים בסך 400 ₪.

לטענת החייב, הוא עושה כל שלאל ידו כדי לעמוד בצו התשלומים שנקבע, וכי חבות נוספת מעבר לכך תגרום לו לקריסה כלכלית ולמעשה לאי עמידה בצו התשלומים. בניגוד לטענות המבקשת, החייב טוען כי הוא רואה חשיבות עצומה בקשר עם ילדיו, וראיה לכך הינה התמדתו במפגשים עימם, כאשר החייב מקפיד להיפגש עם ילדיו ולבלות עימם זמן איכות ארבע פעמים בכל שבוע, ואף נותן לכל ילד סך של 200 ₪ לשבוע כדמי כיס, בנוסף על הוצאות ביגוד והנעלה עבורם, החייב ממשיך וטוען כי הוא אף מימן את שיעורי הנהיגה של הקטין רוי בסך 4,500 ₪, זאת על אף מצבו הכלכלי הקשה.

החייב טוען בנוסף, כי בשנת 2006 נכרת הסכם בע"פ בין החייב למבקשת, בנוכחות אביו של החייב, בו הוסכם על הצדדים כי תשלום המזונות יקטן לסך 2,500 ₪ בשל מצבו הכלכלי הקשה של החייב, ומציין כי ישנו חוב מזונות שוטף נוסף כנגדו בסך של 1,250 ₪ בגין מזונות ילדו מנישואיו השניים ועל יסוד פסק דינו של בית הדין הרבני בתל אביב-יפו מיום 11.11.2014. את סכומי המזונות טוען החייב כי שילם לגרושותיו באופן חודשי במזומן.

עוד טוען החייב, כי מצבה הכלכלי של המבקשת טוב בהרבה ביחס למצבו, נוכח העובדה כי בניגוד להצהרותיה, משתכרת היא סכומים נאים למחייתה, שכן בנוסף לעבודתה כשכירה המחזיקה בתפקיד בכיר, בבעלותה אף עסק בדירה אותה היא שוכרת העוסק בתחום הרפלקסולוגיה. בנוסף על כך, המבקשת אף מכרה את דירתה בתמורה ל-900,000 ₪ לצורך רכישת בית חדש בעלות גבוהה יותר. החייב ממשיך וטוען כי בחודשים 9/2014-7/2015 הקטין רותם עבר לפנימייה צבאית, ומשכך ברי כי העול הכלכלי בגידול הילדים הצטמצם בתקופה זו. מוסיף החייב וטוען, כי בקשת המבקשת לא נתמכה באסמכתאות הנדרשות בכדי להוכיח הוצאותיה הנטענות וכי המבקשת אף לא צירפה תלושי שכר עדכניים או אישורים בדבר העסק שהינה מפעילה לצורך הוכחת הכנסותיה.

נוכח נסיבות מצבו הכלכלי הנוכחי, שעה שהינו חוסה תחת הליך פשט"ר ולאור העובדה כי חב בתשלום מזונות שוטף נוסף, מבקש החייב לקצוב את דמי המזונות למבקשת בסך של 1,200 ש"ח לחודש ואת דמי המזונות לגרושתו הנוספת בסך של 700 ₪ לחודש.

המנהלת המיוחדת טוענת כי בניגוד לאמור בהודעת המבקשת מתאריך 27.10.15, לא התקבל לידיה תצהירה המשלים של המבקשת. בהעדר תצהיר זה, לא ניתן למנהלת המיוחדת ליתן דעתה לבקשה לקציבת מזונות, שכן לא נפרשה בפניה מלוא היריעה בדבר הכנסות והוצאות התא המשפחתי בכללותו, נכסיו וכן הוצאות הילדים, כאשר אף החייב בתגובתו העלה טענות הנוגעות לנכסי המבקשת והכנסותיה. המנהלת המיוחדת מוסיפה כי לא הומצא לה אף העתק הודעת החייב ואישור המסירה, בין אם למבקשת ובין אם לגרושה הנוספת בדבר זכאותן להגשת תביעת חוב וכן בקשה לקציבת מזונות, ובדיקת התיק אף מעלה כי אכן לא הוגשו בתיק תביעות חוב מטעמן.

לטענת המנהלת המיוחדת, התנהלות החייב בהליך אינה עומדת בהוראות הדין וצו הכינוס וכי החייב עושה דין לעצמו בין בתשלום המזונות ובין בהתנהלותו כעוסק מורשה ללא קבלת היתר לכך. בנוסף, טענות החייב בנוגע להכנסותיו מהעסק אינן מגובות באסמכתאות, אך מנגד הצהרתו כי הכנסתו הממוצעת החודשית הינה בסך של 7,600 ₪ תואמת את האמור בדו"ח רווח והפסד לשנת 2015 אשר צורף לתשובת החייב לתגובת המנהלת המיוחדת בבקשה לאישור ניהול עוסק מורשה. המנהלת המיוחדת ממשיכה וטוענת, כי החייב אף אינו עומד בחיוביו בהליך עת מגיש דוחות רטרואקטיבית ולא במועדם שאין בהם כדי להוות הגשת דוחות כדבעי בהעדר אסמכתאות כדין לתמיכה בהצהרותיו.

עוד טוענת המנהלת המיוחדת, כי מעיון בדוחות החייב עולה כי החייב מצהיר בהם על תשלומי מזונות בסך כולל של 2,850 ₪ לחודש ואינו מצהיר על כל הוצאה נוספת עבור ילדיו, זאת בניגוד לטענותיו בתצהירו בבקשה דנן. בנוסף, אם יוברר כי טענות המבקשת כי החייב אינו משלם את מזונותיו מזה שנים, הרי שטענות החייב בתגובתו אינן עולות בקנה אחד עם העובדות לאשורן. כנגד טענת החייב בנוגע לסכום אותו קיבלה המבקשת בתמורה למכירת דירתה, טוענת המנהלת המיוחדת כי מהסכם המכר אשר צורף לבקשה עולה כי על הדירה רבצה משכנתא בסך של 402,000 ₪.

לנוכח האמור לעיל, והצהרות החייב הן בתגובתו והן בדוחותיו, מהם עולה כי החייב משלם סך של 2,850 ₪ לחודש כמזונות, סבורה המנהלת המיוחדת כי מן הדין לקצוב מזונות זמניים בשלב זה, ולהעמידם על סך של 1,900 ₪ למבקשת ו-950 ₪ לגרושתו הנוספת, המהווה חלוקה אריתמטית של הסכום המשולם על ידו מידי חודש בין שלושת ילדיו, זאת לתקופה של 90 יום מיום החלטת ביהמ"ש.

בתשובתה לתגובות החייב והמנהל המיוחד, טוענת המבקשת כי בניגוד לטענת החייב, פוגש הוא את ילדיו אחת לחודש, ונותן להם לכל היותר סך של 100 ₪ כדמי כיס, ואף כי לא סוכם עימו שיממן את שיעורי הנהיגה של הקטין רוי, שעומדים על סך 3,000 ₪, אך מכל מקום טוענת היא כי סכומים אלו אינם יכולים להחליף ולבוא במקום חיובו בתשלום המזונות החודשי. עוד טוענת המבקשת, כי בניגוד לטענות החייב, במהלך השנתיים וחצי האחרונות העביר החייב על חשבון חיובו במזונות סכום בודד בסך של 1,000 ₪. המבקשת אף טוענת כי החייב מעלים את הכנסותיו בפועל, שכן הכנסתו ברובה אינה מדווחת.

המבקשת טוענת כי טענת החייב בנוגע להפחתת המזונות אינה מדויקת, שכן הוסכם כי הסכום יופחת באופן חד פעמי לאחר שהחייב נקלע לקשיים, ולא כי ההפחתה תהיה באופן קבוע. לראיה, אביו של החייב התחייב להשלים את הסכום ולהעביר למבקשת בכל חודש סך של 200 ₪, אך בפועל אינו עושה זאת.

כנגד טענת החייב בנוגע לקיומו של עסק בביתה של המבקשת, טוענת האחרונה כי לא זו בלבד שטענה זו אינה רלוונטית כלל לחיוב של החייב במזונות, אלא היא אף אינה נכונה שעה שהמבקשת אכן הינה רפלקסולוגית בהכשרתה, אך בפועל כלל היא כלל לא עובדת בתחום זה, לא כל שכן מפעילה עסק לכך בביתה. המבקשת ממשיכה וטוענת כי אף טענות החייב לעניין מכירת דירתה אינן נכונות, שכן הדירה נמכרה כתוצאה מחובות שצברה ואי עמידתה בתשלום המשכנתא. בנוסף, ממכירת הדירה כוסתה המשכנתא, ואת הסכום שנותר בסך 350,000 ₪ העבירה המבקשת לקבוצת רכישה לצורך רכישת דירה זולה יותר שאך לא נבנתה, כאשר עליה להוסיף סך של 600,000 ₪ ממשכנתא שקרוב לוודאי שלא תאושר, כך שאין ברשותה דירה וודאי שלא יקרה יותר.

הכנ"ר מצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת, שעמדה על יכולת התשלומים של החייב, וטוען כי החייב מסוגל לעמוד בתשלום מזונות חודשי בסך 2,850 ₪ לשלושת הקטינים, אך לטענתו יש לפסוק מזונות חודשיים בסך כולל של 2,000 ₪ למבקשת, הכוללים 1,000 ₪ עבור כל קטין, אשר יופחתו לשליש בגין כל קטין שיגיע לגיל 18, עד הגעתו לגיל 21 או לשחרורו משירות צבאי, לפי המוקדם מביניהם, בהתאם לסעיף 8(ג) להסכם הגירושין. כמו כן, לדעת הכנ"ר יש לקצוב מזונות חודשיים בסך 1,000 ₪ לקטין הנוסף, כאשר בעניינו שמורה לאמו הזכות להגיש בקשה מתאימה.