פש"ר 53322-07-15 וסיליב נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

לפניי בקשה שהגיש הנושה, מר יבגני פרחייה, להורות על הגדלת צו התשלומים החודשי שנקבע בצו הכינוס שניתן לנכסי החייב ביום 27/7/2015, מהסך של 800 ₪ לסך של 4800 ₪ לפחות.

בקשר עם בקשתו זו של הנושה, התקיים דיון ביום 30/6/2016 במסגרתו נחקרו בחקירה פומבית, החייב, אשתו, הגב' ווסילב אינה, ובנו הבגיר של החייב, מר סמורגון יבגני.

החקירה סבבה בעיקר סביב טענת החייב לפיה הוא משלם דמי שכירות לבנו עבור הדירה בה הוא מתגורר עם משפחתו, התשלום שלטענת החייב, הוא נושא בו עבור הגן הפרטי בו מתחנכת ביתו בת ה-4 , הסיוע הכספי שמקבלים החייב ואשתו מבנו הבגיר בסכומים שאינם מבוטלים, כנטען, וכן סביב ההוצאות הנטענות על ידי החייב ואשתו בגין החזר הלוואה והוצאות נוספות.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב, וכמו החקירה גם אלו סבבו סביב הנושאים שצוינו לעיל. זה המקום לציין, כי הנושה הזכיר בסיכומיו שני עניינים שאינם נוגעים לגובה צו התשלומים שיש להשית על החייב, אלא טענות הקשורות לתום ליבו או חוסר תום ליבו הנטען של החייב, אולם אין מקום להתייחס לטענות אלו בשלב זה, אלא במועד שנקבע להכרזתו של החייב כפושט רגל.

המנהל המיוחד הצטרף בסיכומיו לבקשת הנושה, וטען כי החייב יכול וצריך לעמוד בצו תשלומים מוגדל בסך של 4800 ₪, למצער.

החייב מצדו טען, בין היתר, כי הוא חי "מן היד אל הפה" וכי אין ביכולתו לעמוד בצו תשלומים גבוה מזה שנקבע בעניינו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי דין בקשת הנושה, אליה הצטרף המנהל המיוחד, להתקבל, וכי הסכום שנקבע בצו התשלומים שנקבע בעניינו של החייב דורש שינוי משמעותי.

התשלום שהחייב טוען כי נושא בו לטובת בנו, עבור דמי השכירות:

החייב, אשתו ובנו של החייב העידו, כי הדירה בה מתגורר החייב עם משפחתו, הנה בבעלותו של בנו של החייב, מר סמורגון איבגני (להלן: "הבן"). לטענת החייב, בנו היה נוהג לטפל ולסעוד את סבתו (חמותו של החייב) ורצונה של הסבתא היה להוריש לבנו את הדירה שהיתה בבעלותה. נטען, כי לא עלה בידה של הסבתא לערוך צוואה טרם מותה ועל כן, עם מות הסבתא, יורשיה על פי דיו היו אשתו של החייב (בתה) ואחיה. עוד נטען, כי מאחר וגם דודו של הבן ידע כי רצונה של הסבתא היה כי הבן יירש את הדירה שבבעלותה, הא ויתר על חלקו בדירה לטובת אחותו, אשתו של החייב, על מנת שאשתו של החייב תוכל להעביר הבעלות על הדירה על שמו של בנה. דירתה של הסבתא נמכרה תמורת 480,000 ₪ ולאחר כיסוי המשכנתא היתרה הועברה לבן ושימשה אותו לצורך רכישת דירה אחרת. על פי הנטען, הבן נאלץ ליטול משכנתא בסך של 130,000 ₪ על מנת לרכוש את הדירה המצויה כיום בבעלותו, היא הדירה בה מתגורר החייב עם משפחתו (ראו, חקירת החייב מיום 30/6/2016, עמ' 5, שורות 3-8, חקירתו של הבן, עמ' 9, שורות 10-17).