פש"ר 52766-06-16 ואח' ויצמן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

לפניי בקשתם של החייבים להתיר לשניהם לצאת מן הארץ לנסיעת עסקים. 

בקשה זו מעוררת קשיים מספר, משמעותיים:

הבקשה מטעה! החייב לא קיבל כל אישור לנהל עסק כלשהו. לפי הידוע, החייב עובד כשכיר בעסק המייבא מזון לציפורים. שם העסק "טופ" (!) והוא בבעלות של שי יפרח. כך למדנו מבקשתו של החייב לצאת את הארץ בשירותו של מר יפרח. הנסיעה הייתה על מנת לפגוש נציג של חברה בשם "סימון" (!). לחייב הותר לצאת מן הארץ במסגרת עבודתו כשכיר.

החייב גם הגיש בקשה להתיר לו לעסוק בתחום הבניה אך הבקשה נזנחה על ידו.

החייבת הגישה בקשה להתיר לה לעסוק בתחום העיצוב. בעקבות שאלות שעוררה המנהלת המיוחדת, התברר כי לחייבת שני סוגי עסקים: "קווי עיצוב" בתחום העיצוב ו"טופ בירד" (!) ליבוא מזון לבעלי חיים. שם העסק דומה ביותר לעסק בו החייב אמור לעבוד, בבעלות שי יפרח, שבשירותו החייב יצא מהארץ לפגישה עסקית. לחייבת הותר לנהל את שני העסקים הנ"ל.

והנה, החייבים שניהם מגישים בקשה, מטעים את בית המשפט בטענה כי הותר להם, כלומר, גם לחייב, לנהל עסק מורשה, ומבקשים שניהם לצאת כי החייבת יודעת אנגלית והחייב מתמצא בתחום מזון בעלי חיים. האם לא הייתה זו החייבת שניהלה עסק של ייבוא מזון לבעלי חיים? האם לא היה זה החייב אשר יצא בשליחות שי יפרח, כמומחה בתחום, לבד? האם לא הייתה אז לחייב בעייה להסתדר עם השפה האנגלית?

לכך נוסיף: שם העסק בו עובד החייב (לפי הצהרתו כשביקש לצאת לחו"ל) הוא "טופ". שם העסק של החייב "טופ בירד".

ועוד: בהודעת הדוא"ל של החייב לחברה הגרמנית הוא פונה לא בשם מעסיקו אלא בשם עצמו, כאילו הוא בעל עסק (בית המשפט לא התיר לו זאת) ומזכיר את איש העסקים אליו נסע החייב בנסיעתו הקודמת (סימון).

ההטעיה והתמיהות הנ"ל מביאות בהכרח למסקנה כי יש להורות כדלקמן:

1. הבקשה להתיר לשני החייבים לצאת מן הארץ נדחית.

2. המנהלת המיוחדת תבצע חקירה של עיסוקם של החייבים, העסקתו של החייב על ידי שי יפרח והקשר של זה עם עסקה של החייבת ושאר הנתונים שעולים במקרה הזה.

המנהלת המיוחדת תעדכן תוך 45 יום.