פש"ר 52175-07-12 סיקסיק נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשה לאשר הסכם פשרה פרטני עם הנושה בנק הפועלים. טרם שאפנה לגוף העניין ולאור טענות החייב אסקור תחילה ההליכים בתיק זה בתמצית.

ביום 20.9.2012 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

החייב יליד 1938, ניצול שואה, אלמן, אב לשלושה ילדים (בגירים). נטען כי החייב אינו בקו הבריאות.

לחייב מחצית הזכויות בדירת מגוריו בעיר יהוד. המחצית השנייה רשומה על שם אשתו המנוחה שלפי הטענה הורישה זכויותיה לשלושת הילדים בלבד (טרם ניתן צו קיום צוואה).

בבקשתו למתן צו כינוס הצהיר החייב על 18 נושים כאשר הנושה הגדול ביותר הוא בנק הפועלים.

ביום 29.1.2013 הגיש החייב בקשה לאשר הסדר פשרה בינו לבין בנק הפועלים ביחס לדירת מגוריו. אמנם בכותרת ההסכם צוין חודש דצמבר 2012 אלא שעיון בחתימות מעלה כי נחתם ע"י ב"כ הבנק ביום 28.1.13.

בבקשה צוין כי יחד עם החייב מתגוררים בדירה בתו, בעלה ושלושת ילדיהם.

במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט בנק הפועלים נגד החייב מונה ב"כ הבנק ככונס נכסים על דירת החייב וכן התקבלה תביעת הבנק לפירוק שיתוף בין החייב לבין אשתו. באותו הליך נקבע כי הדירה תימכר כפנויה.

כיום תלוי ועומד ערעור על פסק דין זה. למעשה הסכם הפשרה אמור היה לסיים את הערעור.

לפי הסכם הפשרה תשלם בת החייב לבנק סך של 300,000 ₪ לסילוק חובות החייב לבנק העומדים בהתאם לתביעת חוב הבנק על סך של כ- 1,080,000 ₪ (כפי שיפורט להלן לאחר הכרעה בתביעת החוב, הועמדה תביעת החוב על כמחצית הסכום).

בבקשה נטען כי אין בהסכם הפשרה העדפת נושים אסורה שכן הדבר ייטיב עם כלל הנושים בעקבות הקטנת מצבת החובות, מאחר שמדובר בתשלום על ידי צד ג' שלו אינטרס ישיר בסילוק תביעת החוב.