פש"ר 51826-05-15 בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף רעננה נ' אברהם ואח'

מדובר בבקשת נושה (להלן: "הנושה" או "המבקש") למתן צו כינוס על נכסי המשיב 1 (להלן: "החייב").

טענות הצדדים-

בבקשתו, טען הנושה כי לחייב חוב כלפיו בסכום של כ- 176,843 ₪, על רקע פסק דין שניתן במסגרת ת"א 32697-02-10.

לטענת המבקש, החייב עשה מעשה פשיטת רגל בהתאם לסעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל – תש"ם 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

עוד טען הנושה, כי ביום 24.2.15 נמסרה לחייב התראת פשיטת רגל, שניתנה במסגרת תיק התראת פש"ר 47242-01-15 (להלן: "תיק ההתראה"), על ידי מסירתו לחייב וחתימתו של החייב על אישור המסירה. המבקש טען כי החייב מודע להליך היות והגיש בקשה לביטול צווים זמניים והתייצב לדיון במסגרת התיק דנן, שהתקיים ביום 27.4.15.

לטענת הנושה החייב לא הגיש התנגדות להתראת פשיטת הרגל ולא הסדיר את חובו כלפיו ועל כן יש ליתן צו כינוס על נכסי החייב.

מנגד הגיש החייב ביום 28.5.15, התנגדותו לבקשה, וטען כי אין לו נכסים מהם יוכל הנושה להיפרע וכי הצווים בדבר איסור דיספוזיציה בנכסים הוטלו על צדדים שלישיים אליהם אין לו כל קשר. החייב ציין כי ההליך פוגע בו מבחינה כלכלית ונפשית.

עוד ציין החייב בהודעה נוספת מטעמו מיום 16.6.15, כי סולק מהקיבוץ בו הוא מתגורר, על רקע ההליכים בתיק זה. עוד ציין כי פרנסתו נפגעה וכתוצאה מכך הוצאותיו גדלו.

החייב הגיש בקשה נוספת מיום 8.7.15, בה ציין כי לא ניתן להחשיבו כמי שעשה מעשה פשיטת רגל, היות והגיש התנגדות להתראת פשיטת הרגל. עוד ציין כי לטעמו אין תועלת בהליך היות ואין כל נכסים מהם יוכל הנושה להיפרע, למעט רכב שהוצאות מכירתו יעלו על התמורה שתתקבל ממכירתו. עוד ציין כי מדובר בנושה אחד בלבד, וכי הוא עומד בצו התשלומים שנקבע לו במסגרת הליך ההוצל"פ. החייב ציין כי סולק מביתו ונגרמה לו פגיעה תדמיתית וחברתית קשה כתוצאה מההליך ויש להתחשב בו לאור נסיבות אלו וכן לאור גילו הצעיר.

ביום 16.7.15 התקיים דיון במעמד הצדדים ,בו חזר החייב על טענותיו וציין כי הוא עומד בצו התשלומים כלפיי הנושה בסך 1000 ₪ בכל חודש.

ב"כ הנושה טען בדיון כי החייב בחר להפוך את עניין חובו כלפיי הנושה למאבק אישי והוא מתבטא בצורה חריגה. לדבריו לחייב קיים חוב כלפיי הנושה בסכום של כ- 180,000 ₪. לטענתו יש תכלית בהגשת הבקשה לפשיטת רגל היות והחייב זכה בפסק דין בסכום של כ- 600,000 ₪ נגד חברת הביטוח, בחודש מרץ 2014. לדבריו החייב הודה בדיון הקודם כי נותרו בידיו 400,000 ₪ לאחר ששילם לעורכי דינו סכום של כ- 200,000 ש"ח, וכן ציין כי שילם סכום של כ- 300,000 ₪ לנושיו, ונותר עם סכום של כ- 100,000 ₪. לטענת ב"כ הנושה החייב ביצע פעולה של העדפת נושים, עת שילם לבני משפחתו כספים כאשר החוב לבנק לא שולם .

לדבריו, החייב מציע סכום של 35,000 ₪ על חשבון החוב שהינו כאמור בגובה של כ- 180,000 ₪ כאשר לנושים האחרים שולם מלוא החוב. לטענתו קיימת חובה לזמן הנושים ולבדוק מהם הסכומים ששולמו להם על ידי החייב.

במסגרת הדיון ניתנה החלטתי כי החלטה בעניין צו הכינוס תינתן בלשכה ותישלח לצדדים.

מיד לאחר מועד הדיון הגיש החייב ביום 18.7.15, התנגדות להכרזתו כפושט רגל, החייב ביקש לא להכריז עליו כפושט רגל היות והוא מבקש לצאת לעבוד בחו"ל נוכח הצעת עבודה שקיבל בארה"ב. לדבריו איבד את משפחתו ומשכך אין לו עוד כל זיקה לארץ. בנוסף, חזר על טענתיו שצויינו לעיל. עוד באותו היום הגיש החייב הודעה "בהולה" נוספת, בה חזר על טענותיו וציין כי הוא משלם את התשלומים להוצל"פ כסדרם, וכי מולו עומד רק נושה אחד ,עובדה שיש להביאה בחשבון בעת קבלת ההחלטה בבקשה,. החייב הוסיף וחזר על טענותיו מיום 8.7.15.

הנושה הגיש תגובתו להתנגדות ולבקשת החייב , וציין כי בקשת הנושה מדברת בעד עצמה, לדבריו אין מחלוקת כי החייב לא פרע את חובו לנושה בתוך 7 ימים מיום המצאת התראה פשיטת הרגל לידיו, ודי בכך כדי להקים זכות לדרישת צו כינוס נגד החייב, מעבר לתכלית שצוינה במועד הדיון לעיל. עוד צוין כי החייב החל לשלם בתיק הוצל"פ רק לאחר 4 שנים מתחילת ההליכים וכי טרם מועד הדיון לא שולמו תשלומים עבור חודשים יוני ויולי 2015.

ב"כ הנושה ציין כי רצונו של החייב לצאת לחו"ל רק מגביר את הצורך במתן צו הכינוס נגדו וממילא לא ייגרם לו כל נזק שכן יש נגדו הגבלות במסגרת תיק ההוצל"פ, על כן יש להורות על מתן צו הכינוס.