קרבצ'וק נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה ואח'

לפניי בקשת החייבים, בני זוג, להכריזם פושטי רגל וליתן להם הפטר מותנה מחובותיהם.

מדובר בשני תיקים המתנהלים מזה שנים. ביום 20/02/11 ניתנו צווי כינוס לנכסי החייבים, לאחר שהחייב הצהיר על חובות בסך של 1.4 מיליון ₪ ל-19 נושים, והחייבת הצהירה על חובות בסך של 1.9 מיליון ₪ ל-14 נושים. על החייבים הושת צו תשלומים בסך של 500 ₪ (כ"א בנפרד).

ביום 23/02/14 ניתן פס"ד על ידי כב' השופט בן חמו, במסגרתו נדחתה בקשת החייבים להכרזתם פושטי רגל, וצו הכינוס בעניינם בוטל. בית המשפט קבע כי התנהלות החייבים החל משלב יצירת החובות מאופיינת בחוסר תום לב מובהק, ומשדרת ניסיון מתמשך, שלא כדין, להתחמק מתשלום חובותיהם. ביהמ"ש קבע כי חוסר תום ליבם של החייבים בא לידי ביטוי בהתנהגות חמקמקה ומניפולטיבית שהפגינו תוך פגיעה בנושים, בדרך של מסירת גרסה לא אמינה וסותרת קביעה משפטית ברורה, וכן בניסיונם להעלים את מצבם הכלכלי, שככל הנראה מאפשר להם לפרוע את חובותיהם באמצעות הנכס בו הם מתגוררים. אמנם, כך נקבע, הנכס רשום על שם הורי החייבת, ואולם כל האינדיקציות מראות כי הם בעלי הזכויות בו.

החייבים הגישו ערעור על פסה"ד לביהמ"ש העליון. בדיון שנערך ביום 23/02/15, הושגה הסכמה בין הצדדים (בעלי התפקיד והמערערים). לפיה, פסק הדין נושא הערעור יבוטל, והדיון בהכרזה יושב לבית משפט זה לבדיקת מכלול הנתונים מחדש, וכן על מנת שתוגש הצעה משופרת על ידי המערערים. זאת, בהינתן העובדה שבינתיים נפטר אביה של המערערת, והיא אחת היורשות שלו בעיזבון. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין בהסכמת הצדדים כדי לאיין ממצאים הנוגעים להתנהלות בחוסר תום לב מצד החייבים בשלבים שונים של ההליך, ובפרט אין בה כדי לאיין את הממצאים הנוגעים להתנהלותם כלפי נושיהם, אלה ויואל גיגי (להלן: "הנושים גיגי"), כמפורט בפסה"ד שניתן בעניינם בת"א 7038/06 בבימ"ש השלום בנצרת.

בדיון שנערך ביום 07/09/15 בפני כב' השופט בן חמו, לאחר השבת התיק מביהמ"ש העליון,  ציין ב"כ החייבים, כי דירת המגורים שייכת להורי החייבת, וכי לחייבת למעשה אין זכויות בעיזבון אביה שנפטר, לרבות בדירת המגורים בה מתגוררים החייבים. לבקשת החייבים ובהתחשב בפסק דינו של ביהמ"ש העליון, ניתנה להם הזדמנות להגיש הצעת הסדר משופרת מטעמם.

דיון נוסף שנערך בין הצדדים ביום 09/03/16 נדחה, על מנת לאפשר למנהל המיוחד להשלים את בדיקותיו ולשם כינוס אסיפת נושים בהצעת ההסדר המשופרת מטעם החייבים. החייבים צוו לסלק את חוב הפיגורים שצברו, להשלים את הדו"חות החודשיים החסרים ולהמציא את המסמכים שנדרשו לידי המנהל המיוחד.

ביום 28/03/16 הוגשה הצעת הסדר משופרת מטעם החייבים, לפיה הציעו להוסיף לכספים המופקדים בקופת הכינוס סך של 50,000 ₪ בכל אחד מהתיקים, ובסה"כ 100,000 ₪. הצעת ההסדר לא אושרה על ידי הנושים, משום שלא זכתה לרוב מניין וערך, הדרוש על פי הוראות הפקודה.

בין לבין השלים המנהל המיוחד בדיקה מחודשת של מכלול הנתונים, כמצוות בית המשפט העליון, והעלה מסקנותיו על הכתב בתסקיר שערך. בתסקיר חזר המנהל המיוחד וציין כי החייבים לא הוכיחו כי הסתבכותם הייתה בתום לב. המנהל המיוחד הפנה לסתירות בין תצהיר ההסתבכות שהגישו לבין הממצאים שעלו בבדיקה שערך. לדבריו, גרסת החייבים להסתבכותם הייתה כישלון עסקי של חברה לעישון ועיבוד דגים שהייתה רשומה בבעלות החייבת. לדבריהם, העסק הוקם עם בן משפחה של החייבת בשנת 2001 וקרס כלכלית בשנת 2006, בעקבות מלחמת לבנון השניה. אז עובדים לא התייצבו לעבודה, וסחורה רבה התקלקלה והושלכה. נטען, כי בניסיון לשקם את החברה נטל החייב הלוואה מבנק יהב, ובנוסף חתם על ערבויות לחברה. חרף הצהרות אלה, שינתה החייבת גרסתה בחקירה, וציינה כי הצטרפה לחברה רק בשנת 2003. בהמשך התברר כי בניגוד לכך, היא רשומה כבעלת המניות משנת 1999, ואותו קרוב משפחה נרשם כבעל מניות רק ב - 12/2005. החייבת נדרשה להמציא מסמכים אודות ההסתבכות, מהם הסתבר כי החברה קרסה כתוצאה מניהול כושל ולא מהסיבה הנטענת על ידה. עוד התברר, כי החברה שינתה את שמה מפעם לפעם, כאשר בשנת 2006 הקימה החייבת חברה נוספת עם שותף אחר, שאף היא צברה חובות נוספים בתוך פרק זמן קצר יחסית.

מחקירת החייב ומנסיבות הסתבכותו התבררו עובדות נוספות. בניגוד לאמור בתצהיר ההסתבכות, החברה שקרסה כבר הייתה נתונה בחובות בשנת 2005, כאשר בפסק הדין שניתן כנגד החייב (שהוא למעשה פסק הדין שביסוד תביעת החוב העיקרית של החייב), נקבע כי החייב נטל כספים במרמה מהנושים גיגי לשם השקעה בחברה, שהייתה נתונה בחובות כבדים עוד טרם מלחמת לבנון השנייה.

לנוכח האמור קבע המנהל המיוחד כי החייבים לא הוכיחו כי הסתבכותם הייתה בתום לב.