פש"ר 50384-10-13 מולינה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

רקע עובדתי

1. ביום 1.9.13 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ובהחלטה מיום 24.10.13 ניתן צו כינוס כמבוקש. במסגרת הצו מונה המבקש כנאמן על נכסי החייב.

2. במסגרת תפקידו פעל הנאמן לאיתור נכסי החייב. לנאמן נודע כי ביום 15.9.11 הסתלק החייב מעיזבון אמו המנוחה (להלן – העיזבון), לטובת אביו (המשיב 2), וזאת יחד עם הסתלקות שאר אחיו.

3. לאור הבקשה למתן צו כינוס והחובות של החייב, ביקש הנאמן להורות כי הסתלקות החייב מהעיזבון תיחשב כהענקה בטלה, בהתאם לסעיף 96(א) או לחילופין לפי סעיף 96(ב) בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן – הפקודה), כאשר העיזבון כלל בין השאר זכויות בנכס מקרקעין מושא הבקשה. חלקו של החייב בנכס עמד על 1/16.

4. לטענת הנאמן, ממועד ההסתלקות ועד מעשה פשיטת הרגל לא חלפו שנתיים וכי במועד ההסתלקות החייב היה כבר מסובך כלכלית ולא היה באפשרותו לשלם את כל חובותיו מבלי להיזקק לחלקו בעיזבון. משכך, נחשבת ההסתלקות כהענקה בטלה.

5. לאחר שניתן צו הכינוס נמכרה הדירה ובהתאם לכך מבקש הנאמן לחייב את אביו בתשלום סכום של 96,000 ₪, המהווה את חלקו היחסי של החייב בנכס שנמכר על ידי אביו בסכום של 1.538 מיליון ₪.

6. החייב ואביו (להלן – המשיבים) טענו, מנגד, כי סעיף 96(א) בפקודה לא חל בענייננו, מאחר ויש לראות את מועד מתן צו הכינוס כמועד הקובע ולא מועד הגשת הבקשה, ומשכך חלפו מעל שנתיים ממועד ההסתלקות ועד מועד ההכרזה.