פש"ר 48281-05-10 דגן נ' בנק לאומי ירושלים סניף שערי העיר 10904 ואח'

1.לפני ערעור על החלטתה של הנאמנת, מיום 30.1.14, שלא להאריך את המועד להגשת תביעת החוב של המערערת בסך של 465,084 ₪.

2.החייב הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל. ביום 27.9.10 ניתן צו כינוס וביום 28.5.12 הוכרז החייב כפושט רגל.

3.ביום 24.10.10 פורסם דבר מתן צו כינוס בעיתונים ארציים וברשומות.

4.כנגד החייב הוגשו 23 תביעות חוב בסך כולל של כ-2.6 מיליון ₪. תביעות החוב הוכרעו על ידי הנאמנת ואושרו בסך 1,170,453 ₪.

5.ביום 29.7.10 נמסרה הודעה על דבר מתן צו הכינוס בעניינו של החייב לתיק הוצל"פ, שמספרו 03-10765-02-8, אותו ניהלה המערערת כנגד החייב.

6.ביום 20.11.11 הגישה המערערת תביעת חוב וכן בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. ביום 30.1.14 ניתנה החלטת הנאמנת, בה דחתה את תביעת החוב. תביעת החוב נדחתה על ידי הנאמנת משנמצא כי הוגשה באיחור, בחלוף 15 חודשים מיום מתן צו הכינוס. בהמשך נדחתה על ידי הנאמנת הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב.

7.לטענת המערערת, מיד לאחר שנודע לה על הליכי פשיטת הרגל ומתן צו הכינוס כנגד החייב, היא הגישה את בקשתה להארכת המועד. עוד טענה המערערת, כי החייב היה מודע לעובדה שהיא מיוצגת על ידי עורך דין, חרף זאת לא טרח לעדכן את המערערת שהוגשה על ידו בקשה להכריז עליו כפושט רגל.

8.הנאמנת טענה מנגד, שהבקשה להארכת המועד לא נשלחה אליה יחד עם תביעת החוב, ולא הייתה מונחת לפניה עת ניתנה החלטתה מיום 30.1.14. עם זאת, אין בבקשה להארכת מועד כדי לשנות את החלטתה.