פש"ר 47554-10-12 אליהו ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

לפניי בקשה שהגיש יואל גורי בנוגע לתביעה שהגיש נגדו חיים אלדר – בנו של החייב משה אליהו.

לפי הבקשה, חיים אלדר הגיש נגד המבקש תביעה כספית, בטענה כי המבקש חייב כספים למשה אליהו (החייב בתיק הפש"ר) בגין הלוואה שנתן משה אליהו למבקש, וכי חובו של המבקש למשה אליהו הומחה לחיים אלדר על ידי החייב.

המבקש כופר בעצם קיום החוב ונוכח כפירתו מתנהל הליך בבית משפט השלום בירושלים, בת"א 40411-05-13.

בבקשה שלפניי מבקש יואל גורי שייקבע כי אין תוקף להמחאת הזכות.

לטענת חיים אלדר, ביום 20.8.07 המחה לו החייב את זכותו על פי הסכם ההלוואה שנערך בין החייב ובין המבקש ביום 15.8.07. לטענתו, בקשת המבקש לאקונית, אינה מפורטת, ונסמכת על החלטה קודמת של בית המשפט שניתנה בתיק זה ביום 11.6.14 ביחס להליך אחר שהתנהל בין הצדדים, ולא ביחס להסכם ההלוואה מושא בקשה זו.

עוד לטענת חיים אלדר, המחאת הזכויות ניתנה במועד בו החייב לא היה בפשיטת רגל, וזה יכול היה לעשות בקניינו כרצונו; הבקשה מוקדמת, שכן טרם הוכרעה שאלת הזכאות לתשלום עליה חולק המבקש; ביטול המחאת הזכויות יכול לעשות נאמן, בדרך של ביטול הענקה, והנאמן לא נקט בפעולה שכזו; גם אם ההמחאה אינה תקפה כלפי הנאמן, כטענת המבקש, אין לכך השלכה ביחס לתוקפה כלפי המבקש עצמו; הגשת הבקשה לאחר שהצדדים כבר התייצבו באולם כב' השופט ארנברג עם העדים, לשמיעת הראיות, היא חסרת תום לב.

לגופו של עניין טוען חיים אלדר כי ההמחאה נכנסת לחריג הקבוע בסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, שכן מדובר בזכויות כלפי חייבים שפורטו בהמחאה. בתגובתו הוא הבהיר כי המחאת הזכות ניתנה לו כפיצוי על הפסדים שנגרמו לו בעקבות מכירת זכויותיו בדירה, בשל חובות שצבר אביו.

לטענת הנאמן, החלטה קודמת של בית המשפט שניתנה בתיק זה בנוגע להמחאת הוצאות משפט חלה גם על המחאת הזכויות מושא בקשה זו, ויש לקבוע כי ההמחאה בטלה כלפי הנאמן. לטענתו, משמעות ההחלטה היא כי כל עוד מצוי החייב בהליכי פשיטת הרגל, להמחאת הזכות שערך לטובת בנו אין תוקף, ולבנו אין זכאות לקבל לידיו את נכסי החייב מכוח ההמחאה. נכסים אלה מוקנים לנאמן ומשמשים וישמשו לפירעון חובותיו של החייב במסגרת ההליך דנא. לטענת הנאמן, הדברים מתחדדים ומקבלים משנה תוקף לאור הוראת סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל אשר עניינה ביטול הענקה פסולה.

הכנ"ר טען אף הוא כי המחאת הזכות בטלה כלפי הנאמן, מאחר ומדובר בהמחאת זכות כללית שלא נרשמה כדין. עוד לטענתו, בנסיבות המקרה נכנסת המחאת הזכות גם לגדר הענקה פסולה, כמשמעותה בסעיף 96(ב) לפקודה, וגם מסיבה זו היא בטלה כלפי הנאמן. לפי עמדת הכנ"ר אין לבנו של החייב זכות לקבל לידיו את נכסי החייב מכוח ההמחאה.

הכנ"ר הדגיש כי אין בבטלות ההמחאה כדי לפטור את המבקש מלשלם את חובו לחייב, ככל שאכן קיים חוב, וכי על הנאמן לבדוק את הזכויות, וככל שימצא לנכון, יפעל למימושן לטובת פירעון חובותיו של החייב.

בדיון אשר התקיים בפניי, הודיע הנאמן כי בדק את סיכויי התביעה ומצא כי אלה נמוכים אולם הוסיף כי אין לו התנגדות שהחייב ינהל את התביעה, במימון בני משפחתו, ואם החייב יזכה בכספים, יועברו חלקם לקופת הכינוס וחלקם לחייב. הכנ"ר תמך בעמדה זו של הנאמן.