פש"ר 46098-02-14 קול נ' גמפל(אסיר)

1.לפניי בקשת נושה להכריז על החייב כפושט רגל.

2. מהבקשה עולה, כי הנושה עבד אצל החייב ובמסגרת יחסי העבודה ביניהם לא שולמו לנושה על ידי החייב כספים שונים כפי שפורט בבקשה שלפניי. בעקבות זאת פנה המבקש בתביעה לבית הדין לעבודה וניתן פסק דין המחייב את החייב לשלם לנושה שכר עבודה בסך של 102,000 ₪ בצירוף פיצויי הלנה מלאים, סך של 6,000 ₪ דמי הודעה מוקדמת, סך של 6,000 ₪ פדיון חופשה, כאשר סכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן שכר טרחה והוצאות בסכום של 2,000 ₪.

3.החייב לא שילם לנושה סכום כלשהו.

4.אין חולק, כי במצב דברים זה קיימת עילה להכרזת החייב כפושט רגל.

5.בדיון שהתקיים ביום 1.10.14 התברר, כי החייב נמצא במאסר. במהלך הדיון טען החייב שהוא מבקש להתייעץ עם עו"ד והכחיש את העובדה כי המבקש עבד אצלו וטען כי הנושה אינו אומר את האמת בעניין זה.

6.בא כוח הכנ"ר סבר כי יש לברר את שאלת תקופת המאסר, שכן הדבר יכול להשליך על יעילות ההליך ועל השאלה האם יש מקום להכריז כבר עתה על החייב כפושט רגל. החייב הודיע כי הוא אמור להשתחרר ממאסרו ביום 7.5.15.

7.בא כוח הנושה הבהיר, כי ההליך ננקט כדי לקבל את הסכומים שנקבעו בפסק הדין, או חלקם, מאת המוסד לביטוח לאומי, וכי המוסד לביטוח לאומי אינו משלם לעובדים סכום כלשהו טרם הכרזת החייב כפושט רגל.

8.סבורני, כי במצב זה ראוי להכריז על החייב כפושט רגל הואיל ואין מחלוקת שבוצע מעשה פשיטת רגל, בכך שהחייב אינו משלם לנושה סכומים שנקבעו בפסק הדין, בפרט כאשר מדובר בסכומים המגיעים לנושה עקב יחסי עבודה בהיות החייב מעסיקו של הנושה.

9.לאור האמור, אני קובע כי יש מקום ליתן צו כינוס נכסים כנגד החייב ולהמשיך בהליך הכרזת החייב כפושט רגל.