פש"ר 4587-01-13 ארביב ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשתו של עו"ד אורי סורוקר המשמש כמנהל מיוחד לנכסי החייב עזרא קריגר (להלן בהתאמה: "המנהל המיוחד" ו"החייב"). הבקשה היא נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ שהוא הנושה הגדול של החייב (להלן: "הבנק").

בקליפת האגוז אציין שהחייב הוא כבן 80, חולה אונקולוגי שרק לפני כשנה שוחרר ממאסר. החייב נעדר כל רכוש, ומתקיים מקצבת זיקנה. הבקשה מתמקדת בזכויות שהיו לחייב בשלוש החברות הבאות: "מ.ק.ר אחזקות מקרקעין בע"מ" (להלן: "מקר"); "השרון – מרכז לטבעונים וצמחוניים בע"מ" (להלן: "השרון"); "אטמוספירה ייזום ובניית פרוייקטים בשרון בע"מ" (להלן: "השרון").

החברות נקלעו לפני כשש עשרה שנים לקשיים ולבקשת הבנק ניתנו נגד החברות מקר והשרון צווי כינוס נכסים ועו"ד אלונה בומגרטן מונתה לכונסת לנכסי החברות. בהמשך ניתנו צווי פירוק נגד החברות ורו"ח חיים כהן מונה כמפרק (להלן: "המפרק"). באשר לאטמוספירה, מונה עו"ד אורי גאון ככונס לנכסים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל למימוש זכויות חברה זו במשרד בבניין משרדים ברמת גן.

נגד החייב הוגשו ארבע תביעות חוב בסך של כ-12,500,000 ₪ מתוכו תביעת החוב של הבנק עומדת על סך כל 10,785,898 ₪. בנוסף הוגשו שתי תביעות חוב ע"י עו"ד ירון סהר ו"סהר סטוביצקי ושות' עורכי דין" שנדחו ועל כך הוגשו ערעורים שטרם נדונו.

החוב לבנק נובע מאשראים שהבנק העניק לחברות. לעניין זה אציין שחוב מקר לבנק לשנת 2000 עמד על סך של כ- 41 מיליון ₪ ובשנת 2006 על סך של כ-107 מיליון ₪. חוב שרון לבנק לשנת 2000 עמד על סך של כ-16 מיליון ₪ ובשנת 2006 עמד על סך של 42 מיליון ₪. חובו של החייב לבנק נובע בין היתר מערבות אישית להבטחת התחייבויות החברות כלפי הבנק. הבנק מימש שיעבודים שניתנו לו על נכסי החברות אך לא היה באלה כדי לפרוע את מלוא המגיע לו. משכך הגיש הבנק תביעות חוב למפרק אך אלה נדחו ועל הכרעת המפרק הגיש הבנק ערעורים לבית המשפט. הואיל וקופת הפירוק נעדרה כספים והערעורים היה תיאורטיים קיבל הבנק את הצעת בית המשפט שלפיה הוא לא יעמוד על הערעורים ומבלי שיהיה בכך כדי להוות ויתור על כל טענותיו.

ומכאן אנו מגיעים לחייב. החייב טוען שלא זו בלבד שאין חוב של החברות לבנק אלא שהבנק הוא זה שחייב כספים לחברות. על סמך טענות החייב סבור המנהל המיוחד שיש לבחון מסד של תביעה כספית נגד הבנק.

בדיון שהתקיים בתיק פשיטת הרגל ביום 11.2.15 הצעתי למנהל המיוחד לשקול האם אין מקום לסיים את הליך פשיטת הרגל בהינתן שאין לחייב נכסים, חובותיו עולים במידה ניכרת על התחייבויותיו, ולא נראה שיהיה מקום לשיפור קופת הפש"ר. המנהל המיוחד ביקש שהות לשקול את הצעת בית המשפט ובגדר זאת לבחון את טענות החייב באשר לחבות הבנק.

בהמשך הגיש המנהל המיוחד את הבקשה שלפניי שבה הוא עותר לחייב את הבנק להמציא לו מסמכים שונים בקשר לנכסים של החברות שטרם מומשו על ידי הבנק; פירוט של חובות החברות לבנק בערכן הנוכחי; ערבויות שיש לבנק לגביית החוב שמגיע לו. עוד הוא מציג לבנק שאלות באשר להתנהלות הבנק בשנות התשעים המאוחרות וזאת ביחס להסכם פשרה מיום 10.11.90 שבין הבנק לבין שרון ובגדר זאת לשיקים שנפרעו לפי הסכם הפשרה וערבויות מכר שהוחזרו לבנק.

הבנק בתגובתו הסתייג מהבקשה אך עם זאת הבהיר שמסר למנהל המיוחד נתונים לא מעטים שהתבקשו בצירוף אסמכתאות. לגופם של דברים טען הבנק שאין למנהל המיוחד מעמד לעתור לקבלת המסמכים והנתונים השונים בהינתן שעסקינן בחשבונות של החברות והסכמים עמן, לא כל שכן החברות לא המחו לחייב את זכותן כלפי הבנק. עוד נטען שדין הבקשה להידחות שכן מטרתה היא לקבל מסמכים על מנת לשקול האם יש להגיש תביעה וכזאת אין לאשר.