פש"ר 4556-06-15

1.לפני בקשת המבקשת לקציבת מזונות שני ילדיהם הקטינים שלה ושל המשיב 1 (להלן – החייב) שהינם בגילאי 12.5 ו – 14.5, וזאת ע"פ סע' 128(א) לפקודת פשיטת הרגל.

2.לחייב ניתן צו כינוס על נכסיו ביום 12.6.15 וצו התשלומים בעניינו הועמד על 400 ₪. כנגד החייב הוגשו 6 תביעות חוב בשיעור של למעלה ממליון ש"ח .

3.ביום 26.1.10 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בעניין מזונותיהם של הקטינים, והחייב חוייב לשלם סך של 4050 ₪ לכל קטין (1750 ₪ למזונות +2000 ₪ רכיב מדור +300 ₪ בגין השתתפות בחוגים) ובסה"כ 8100 ₪ בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות.

4.לטענת המבקשת היא עובדת כעו"ס ומשתכרת כ- 5800 ₪ לחודש, ומאידך נדרשת לשאת בדמי שכירות חודשיים בשיעור של 4800 ₪ . לטענתה הוצאות הקטינים מסתכמות בסך של כ – 17,600 ₪ לחודש. המבקשת טוענת כי המשיב מתגורר עם בת זוגו ללא תשלום שכר דירה ומתפרנס מעבודתו כסוחר רכב.

באופן שאינו תואם את הדין מבקשת המבקשת לקצוב לה את מזונות הקטינים בשיעור העולה על הסך שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה ולהעמידם על 10,000 ₪ לחודש.

5.לטענת המשיב, המבקשת מסתירה את העובדה כי הינה זוכה בעזבון אביה המנוח וכי הגיעו לידיה נכסים במאות אלפי ₪ מעזבון זה. מאידך חשבונו של המשיב הוגבל כבר בשנת 2008 ע"י בנק ישראל לאחרי כן המגבלה הפכה למגבלה חמורה ולאחרי כן להגבלה בנסיבות מיוחדות. לטענתו ביתו נמכר לצורך החזר חובות וכך גם דירה שקיבל בעזבון אמו המנוחה. לדבריו הוא משתכר סך של כ – 7000 ₪ ונדרש לדמי שכירות בשיעור של 2350 ₪ (טענה שאינה ברורה נוכח טענתו כי נע ונד בין חברים ובני משפחה בהעדר יכולת לתשלום שכ"ד) .

לטענת החייב מצבו הנפשי הורע ביותר ומזה שנה חצי הוא סובל מהתקפים אפילפטיים.

החייב אינו נוקב בסך אותו הוא סבור כי ראוי לקצוב למזונות הקטינים.

6. לטענת המנהל המיוחד, עסקינן בחייב אשר קריסתו הכלכלי החלה בימי נישואיהם של הצדדים ובשל כך נמכר בתם של הצדדים, לפיכך יש לתמוה על שיעור המזונות אותו מבקשת המבקשת לקצוב לחייב .

בצדק מציין המנהל המיוחד בתגובתו כי טענות המבקשת להוצאות הקטינים בשיעור של כ – 17,600 ₪ לחודש הן בגדר סכומים המצויים מחוץ להישג ידה של רוב האוכלוסיה בישראל.