פש"ר 43920-03-15

1. בפני בקשה אשר הוגשה על ידי המבקש, בה עותר הוא לצירוף מסמך במסגרת בקשה לסילוק על הסף (היא בקשה מס' 6), בקשה אשר הוגשה על ידי המשיב. בבקשה מס' 6 טען המשיב כי יש לסלק על הסף את הליכי פשיטת הרגל כנגדו שכן בית המשפט בישראל אינו מוסמך לנהל הליכים אלו, בין היתר מכיוון שהמשיב הינו תושב חוץ אשר בעניינו לא התבקשה ולא התקבל היתר המצאה של התראת פשיטת הרגל.

2. המבקש בקש לדחות את בקשת המשיב לסילוק על הסף. בין היתר טען המבקש בתגובתו בבקשה מס' 6 שקיימת סמכות לבית זה היות ולחייב יש עסקים בישראל; בית מגורים בישראל; נכסים בישראל ולכן כלל לא היה צורך בהיתר המצאה. תגובתו זו של המבקש הוגשה לתיק ביום 19/5/15, או אז קבע כב' השופט אורנשטיין כי בקשה מס' 6 תידון בפניי, כרשמת. בהחלטתי מיום 19/5/15 אפשרתי לחייב זכות תשובה לאמור בתגובת המבקש. תשובה הוגשה, וביום 31/5/15 הוריתי על העברת בקשה מס' 6 לתגובת כנ"ר.

3. עוד בטרם נמסרה תגובת כנ"ר, ובטרם הכרעה בבקשה מס' 6 לגופה, הוגשה ביום 9/6/15 הודעה מטעם המבקש אליה צורף מסמך. המסמך הינו החלטה של כב' השופט חסדאי מיום 8/4/15 במסגרת ה"פ 44532-08-14, בו החייב הינו המבקש. באותו הליך בקש החייב סעדים זמניים בנוגע לנכסים השייכים לו לכאורה בישראל (להלן: "המסמך"). ביום 10/6/15 בקשה המשיב להורות על מחיקת ההודעה שהוגשה על ידי המבקש. המשיב טען כי מדובר בצירוף ראיות שלא בדרך הקבועה לכך על פי הדין. בעניין זה קבעתי כי אכן אם מבקש המבקש לצרף את המסמך לתיק במסגרת הדיון בבקשה מס' 6, עליו להגיש בקשה מתאימה, וכך נהג – ומכאן הבקשה שלפניי.

4. המשיב מתנגד לצירוף המסמך. לטענתו, הבקשה לא נתמכה בתצהיר ואין כל הסבר מניח את הדעת מדוע הצירוף מתבקש רק כעת, שעה שהתגובה לבקשה מס' 6 הוגשה כבר בחודש מאי 2015 ומדובר במסמך שניתן בחודש אפריל 2015. עוד נטען כי לכל היותר מדובר בהחלטת ביניים שאין בה כדי להשפיע על ההחלטה בבקשה מס' 6. המבקש טען כי אין צורך לצרף תצהיר שכן המסמך שצירופו מתבקש הינו החלטה שיפוטית. המבקש טוען כי התנגדותו של המשיב היא טכנית בלבד ואין בה ממש.

5. לאחר ששקלתי את הדברים, מורה אני על צירופו של המסמך למסגרת בקשה מס' 6. אין לי אלא להפנות לרע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577, שם נזכרה אמנם ההלכה שנקבעה בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פד"י מ"ו (3) 238, אך נקבע כי מקום בהם נוכח בית המשפט לדעת שאי הגשת הראיה הנוספת אינה נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למנעה, שלא היה שיהוי בהגשת הבקשה, שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיב כלפי המבקש, יש להתיר את הגשתה גם בתום שלב הוכחות, ובטרם ניתן פסק דין.

6. במקרה שלפנינו מדובר בבקשה בלבד ולא בתיק בו התנהל שלב ההוכחות שלאחריו מבקשים להוסיף ראייה; מדובר במסמך שהוא החלטה שיפוטית, ולכן אין צורך בתמיכתו בתצהיר; החלטה שיפוטית זו ניתנה רק ביום 8/4/15, ומבוקש להגישה כחודשיים לאחר מועד נתינתה ופחות מחודש לאחר שהוגשה התגובה לבקשה מס' 6, כך שאין כל שיהוי; לא יגרם למשיב כל נזק מצירוף המסמך, שכן תגובת כנ"ר טרם ניתנה ולא הוכרעה בקשה מס' 6.

7. מעבר לכך, סבורה אני כי מדובר במסמך שעשוי להיות בעל חשיבות לתיק זה, שכן במסגרת ההליך הנ"ל טוען המשיב לקיומם של נכסים בישראל. כיוון שבקשה מס' 6 עוסקת בין היתר בעניינים אלו, יכולה להיות לאמור במסמך ולנטען על ידי החייב בהליך האחר השלכה על הבקשה הדורשת הכרעה, היא בקשה מס' 6. מכאן, ועל פי ההלכה שצוטטה בעניין גיל מיכאלוביץ', יתכן שאותו מסמך "ישפיע על מערך החבות".

8. האיזון הנכון בנסיבות העניין הוא לאפשר את הגשת המסמך; וכן לאפשר למשיב להגיש השלמת תגובה לבקשה מס' 6 בנוגע למסמך שצורף, וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה. לאחר מכן תתבקש עמדת כנ"ר ותנתן הכרעה בבקשה מס' 6.