אבו חאמד נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה"

ובעניין:

הכונס הרשמי להלן: "הכונ"ר"

1. בפני, בקשת הנושה [מע"מ] והמנהל המיוחד לביטול ההליך בשל חוסר תום לב ביצירת החובות ובניהול ההליך.

    

   הבקשה, הרקע והשתלשלות האירועים

2. ביום 24.1.2018 ניתן צו לכינוס נכסי החייב לבקשתו ונקבע דיון בבקשה לפשיטת רגל ליום 18.2.2020.

3. החייב הצהיר בבקשתו לפשיטת רגל על חובות בסך של כ- 134,000 ₪ אולם מהדו"ח המסכם שהוגש ביום 2.1.2020, לקראת הדיון האמור עולה כי הוגשו כנגד החייב תביעות חוב בסך של כ- 4.37 מליון ₪, מהם אושרו תביעות חוב בשיעור של כ- 4.22 מליון ₪ כאשר הנושה מע"מ לבדו מחזיק בשיעור נשייה של כ- 4 מליון ₪ [כשמתוכם כ- 842,000 ₪ חוב בדין קדימה, עוד כ- 1.07 מליון ₪ בדין רגיל ועוד כ- 2.2 מליון ₪ בדין נדחה].

   יצויין כי מע"מ הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת החוב.

4. במסגרת הדו"ח המסכם שהוגש לקראת הדיון [שהיה קבוע ליום 18.2.2020] סקר המנהל המיוחד את חובותיו של החייב והמליץ לבטל את ההליך בשל כך שהחייב לא פירט את חובו למע"מ, חוב אשר יצר – כך נטען – בחוסר תום לב.

   לקראת אותו דיון הגיש הנושה את בקשתו דנן, לביטול צו הכינוס, בטענה כי החייב יצר חוב במרמה למדינה, אשר ממילא לא חל עליו הפטר. לטענת מע"מ, מדובר בהליך שנולד בחטא, מרמה וחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים על ידי החייב, במטרה להשתמט מתשלום חוב מס וכספי ציבור.

   באופן קונקרטי, טען מע"מ כי מקור החוב בכפל מס שהוטל על החייב בשל הוצאת חשבוניות פיקטיביות בשנים 2012 עד 2014, מבלי שבוצעה עבודה בגין אותן חשבוניות ובתמורה ל- 10% מערך החשבוניות, פעולה המהווה עבירה לפי סעיף 50(א) בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 [להלן: "חוק מע"מ"]. נטען כי סכום המס הגלום בחשבוניות שהוציא החייב מסתכם בסך של כ- 1.9 מליון ₪ וכפל המס כ- 3.8 מליון ₪.

   לטענת מע"מ, על אף שהחייב ידע על חובו, לפי הודעה שנמסר לו ביום 4.4.2017, הוא לא הגיש השגה או ערעור על חוב המס בדרך המלך לפי דיני המס ועל כן מדובר בחוב חלוט.