פש"ר 42332-06-14

בפניי בקשת הבנק, שהוא לטענתו נושה מובטח, להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל למימוש משכנתא בתיק ההוצל"פ, אשר נפתח למימוש זכויות החייבים בנכס.

לטענת הבנק, ביום 17/3/11 קיבלו החייבים ממנו הלוואה בסכום של 1,425,000 ₪, לצורך רכישת הנכס, ולהבטחת החזרי ההלוואה; ביום 27/12/10 נרשם משכון על זכויות החייבים בנכס. החייבים יצרו פיגורים בהחזרי ההלוואה בסכום של כ- 35,000 ₪ והיתרה לסילוק של ההלוואה מסתכמת בכ- 1,298,000 ₪. נוכח זאת, ביום 26/2/15, פתח הבנק נגד החייבים את תיק ההוצל"פ למימוש הנכס. להערכת הבנק, שווי הנכס הוא כ- 2,000,000 ₪.

הבנק מבקש שבית המשפט יתיר לו להמשיך בהליכי המימוש.

החייבים אינם מכחישים את טענות הבנק, טענו שמיום כניסתם להליך לא יצרו פיגורים חדשים בהלוואה. לביתם הסטודנטית אושרה הלוואה בסך של כ- 35,000 ₪ לכיסויו הפיגור בהלוואה (יוער שלמרות שביתם של החייבת טוענת שהיא תשיב את ההלוואות בעצמה, על פי הדוח המסכם שהוגש על ידי בעל התפקיד, היא אינה עובדת, ולכן לא ברור כיצד בכוונתה להשיב את ההלוואה). לכן מבקשים הם לאפשר לביתם לסלק את הפיגור בהלוואה ולדחות את הבקשה.

הנאמן אינו מתנגד לבקשת הבנק להליכי המימוש בכפוף לכך שיועברו לידיו כל מסמכי המימוש ושהבנק יפעל למיקסום תמורת המימוש. למרות זאת, אין לו התנגדות שביתו של החייב תכסה את הפיגור, אך מבלי שהדבר יהווה הסכמה מצדו שלא לפעול למימוש הנכס בהליכי פשיטת הרגל של החייבים.

הנושה המובטח הגיב שהחייבים טרם חתמו על הסכם לסילוק חוב הפיגורים וכי כל מטרתם למשוך את ההליכים.

ביום 8/3/16 התקיים דיון בבקשת החייב להכריזו כפושט רגל. לקראת הדיון הוגש דוח מסכם ממנו עולה: על החייבים הושת תשלום חודשי בסכום של 600 ₪ לחודש (300 ₪ כל אחד, לאחר שלבקשת החייבים התשלום החודשי שלהם הופחת); החייבים ילידי 1969 ו- 1972, נשואים ולהם 10 ילדים, מהם 8 קטינים הסמוכים לשולחנם; הנכס הוא בית קרקע בודד, בין 6 חדרים, בשטח של כ- 500 מ"ר, בישוב בית הדר במועצה האזורים חוף אשקלון; התשלום החודשי להחזרת המשכנתא מסתכם בכ- 5,300 ₪ לחודש; הכנסות התא המשפחתי מסתכמות בכ- 14,500 ₪ לחודש; הוצאות התא המשפחתי גבוהות במעט מהכנסותיו; החייב ממצה את כושר השתכרותו, החייבת אינה ממצה את כושר השתכרותה ושני ילדיהם הבגירים, המתגוררים איתם, אינם עובדים; גובה התשלום החודשי תואם את מצבם של החייבים; נגד החייב אושרו תביעות חוב בסכום של כ- 226,000 ₪; בעל התפקיד הציע לממש את הנכס, על מנת שניתן יהיה להשיב את חובות החייב.

נראה שאין ברירה אלא להתיר לבנק להמשיך בהליכים למימוש הנכס, מהנימוקים הבאים:

א. על פי הדין, אין לעכב נושה מובטח ממימוש הבטוחה [ע"א 8044/13 ששון לוי נ' שיכון ובינוי, 13/2/2014].

ב.התשלום החודשי להחזר ההלוואה מסתכם בכ- 5,300 ₪, הוצאה גבוהה ביחס להכנסתם של החייבים. אם יימכר הנכס, יהיה על החייבים לשכור נכס בעלות נמוכה יותר באופן משמעותי.

ג.לבקשת החייבים הופחת התשלום החודשי המשולם לתיק פשיטת הרגל. החייבים התקשו לשלם את התשלום החודשי הנמוך שהושת עליהם (600 ₪), ויצרו פיגורים בתשלום. גם אם יעמדו החייבים בתשלום החודשי, ואפילו אם התיק יתנהל במשך 10 שנים, ישולם לנושים דיבידנד נמוך בשיעור של כ- 25% (אם נניח שכל חובות החייבים חופפים).

לעומת זאת, אם יימכר הנכס, תישאר ייתרה משמעותית שתאפשר כיסוי חובותיהם של החייבים, וככל הנראה אף השבת חלק מהסכום לחייבים.

על כן, יש להתיר לבנק להמשיך בהליכי מימוש הנכס. מאחר ששווי הנכס עולה על היתרה לסילוק של ההלוואה, יש לאפשר לנאמן לפקח על הליך המימוש על מנת שלא יפגעו זכויות הנושים.

נוכח האמור, אני קובע כדלקמן:

1. הבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש המשכנתא, בתיק ההוצאה לפועל, בפיקוח רשם ההוצאה לפעול.

2. הבנק יעביר לנאמן את מסמכי השעבוד והעתק חישוב יתרת החוב של החייבים, תוך 14 יום מהיום, על מנת שהנאמן יבדוק את יתרת החוב הנטענת. הנאמן יהיה רשאי להגיש כל בקשה בקשר למשכון או יתרת ההלוואה, אם ימצא שיש צורך בכך.