פש"ר 4217-07

בקשת המנהל המיוחד שמונה על ידי כונס הנכסים הרשמי המשמש כנאמן על נכסי בועז יונה בפשיטת הרגל (להלן: "החייב") לביטול הענקה של מניות החייב בשווי 8,179,670 ₪ בחברת יונה מלונות בע"מ (להלן: "החברה") לאייל יונה (להלן: "המשיב") על פי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה").

הרקע לבקשה ותמצית טענות הצדדים

1.בשנת 1997 החזיק החייב ב-2,264,292 מניות בחברה, חלקם בחשבונות נאמנות אצל חברת דרור שמחיוף נאמנויות בע"מ וחלקם בתיק ניירות ערך בבנק דיסקונט. בעסקה שבוצעה בתחילת שנת 2000, מכרו בני משפחת יונה (האב מרדכי יונה וילדיו שחר, אלון, רונית, החייב והמשיב) את מניותיהם בחברה לחברת "אילדני אחזקות בע"מ", שבעלי המניות בה היו המשיב ומר דן גולדשטיין.

2. ברם, במהלך שנת 2015 בעקבות גילוי מכתבו מיום 23.1.02 של מר עופר פואה, התעורר אצל המנהל המיוחד חשש שבמסגרת עסקת המכר הועברו מניותיו של החייב בחברה ללא תמורה. ככל הידוע למנהל המיוחד, מר פואה שימש בשעתו כאיש כספים שהועסק בחברות שהיו בשליטת המשיב ומכתבו נשלח אל מר זאב טננבאום ששימש כאיש הכספים של חברות "קבוצת חפציבה" מיסודה של משפחת יונה (להלן: "קבוצת חפציבה"). המנהל המיוחד ניסה להתחקות אחר התמורה ככל שהועברה לידי החייב באמצעות פנייה לגורמים שונים אשר היו מעורבים בסוד העניינים בתוכם המשיב, מר דן גולדשטיין, עו"ד דרור שמחיוף וחברת אילדני, אך לא זכה לשיתוף פעולה מצידם. המנהל המיוחד גם לא הצליח לאתר את מסמכי העסקה או מסמכי בנק המתעדים את התנועות הכספיות הקשורות בביצוע העסקה. הוא חקר את החייב אודות מכירת המניות המדוברת אשר אישר בתחילה כי לא קיבל לידיו את תמורת המניות, אך לאחר מכן הודיע כי ייתכן שהתמורה הועברה לקבוצת חפציבה ובכל מקרה אין איש החייב לו כיום בגין קבלת המניות. עם זאת, לפי דפי חשבונות הבנק מאותה תקופה נטען על ידי המנהל המיוחד כי ככל הנראה תמורת העסקה הגיעה לידי המשיב או למר מרדכי יונה שהלך זה מכבר לעולמו או לקבוצת חפציבה.

3.לטענת המנהל המיוחד אפוא 843,265 ממניות החייב אכן נמכרו ל"חברת אילדני אחזקות בע"מ" במחיר של 9.7 ₪ למניה כאשר שווים של המניות היה 8,179,670 ₪, אלא שסכום זה לא הגיע לידי החייב כי אם לידי המשיב או לידי מרדכי יונה או לידי קבוצת חפציבה. מכיוון שהעסקה התבצעה בשנת 2000 וביום 8.1.2009 הוכרז החייב פושט רגל וכונס הנכסים הרשמי מונה כנאמן על נכסיו, טרם חלפו עשר שנים ממועד ההענקה שבו החייב היה חדל פירעון מבלי להתחשב בנכסי ההענקה ולכן היא בטלה כלפי הנאמן.

4.המשיב טען מנגד כי יש לסלק את הבקשה על הסף מפני שמכירת המניות התבצעה בשנת 2000 ולכן כבר בשנת 2007 עילת התביעה התיישנה, אף טרם הכרזת החייב פושט רגל. לכל המאוחר יש להתחשב במועד מינויו של המנהל המיוחד ככונס נכסים זמני מטעם בית המשפט ביום 14.8.2007 כמועד הקובע לעניין מניין תקופת ההתיישנות ועל כן עילת התביעה התיישנה כבר ביום 14.8.2014. לחילופין, יש לסלק את הבקשה על הסף עקב השיהוי החמור בהגשתה. הבקשה הוגשה רק ביום 7.1.2016, כ-16 שנה לאחר ההענקה הנטענת וכ-9 שנים לאחר מינויו של המנהל המיוחד כבעל תפקיד בהליך. עצם חלוף זמן כה רב יצר אצל המשיב מצג כי אין למנהל המיוחד טענות כלפיו. בייחוד לאור העובדה שלאחר דיאלוג ממושך בשנת 2009, חתמו המנהל המיוחד והמשיב (במסגרת הליך פירוק קבוצת חפציבה שבו משמש המנהל המיוחד גם כן כבעל תפקיד), על הסכם פשרה לפיו העביר המשיב 10 מיליון ₪ לקופת הנושים, הסכם שיצר אצל המשיב מצג כי בכך תמו כל טענות המנהל המיוחד כלפיו. חלוף הזמן גם מציב בפני המשיב קושי ממשי באיתור מלוא המסמכים הרלוונטיים על מנת לנהל את הגנתו, כפי שאף ציין המנהל המיוחד בבקשתו. זאת כאשר המנהל המיוחד יכול היה ללמוד על העסקה המדוברת מבדיקה פשוטה כמו מהצהרות ההון שהגיש החייב לרשויות המס ולא היה צורך ב"מסמך המחשיד" של מר עופר פואה אשר התגלה לטענתו רק בשנת 2015 על מנת לעקוב אחר העברת המניות המדוברת. המשיב הוסיף וטען כי התביעה אינה מתאימה להליך בקשה למתן הוראות. אין הצדקה לקיים הליך מזורז ומקוצר שיפגע בזכויותיו הדיוניות כאשר מדובר בהענקה שבוצעה לכאורה לפני 16 שנה. גם מבחינת מורכבות ההליך אין זו המסגרת המתאימה לניהולו, כפי שעולה מבקשותיו של המנהל המיוחד לגילוי מסמכים וזימון עדים כאשר כל אחד ממרכיבי ההענקה המדוברת שנויים במחלוקת, בתוכם עצם ההענקה וזהות מוטב ההענקה.

5.לגופו של עניין טען המשיב כי לא בוצעה כל הענקה מהחייב אליו. המנהל המיוחד עצמו טען בהליכים אחרים שנוהלו על ידו במסגרת הטיפול בקבוצת חפציבה כי לא הייתה הפרדה בין חשבונות החייב, מרדכי יונה ז"ל וקבוצת חפציבה עד כדי כך שהם היוו ישות כלכלית אחת. לכן גם אם הכספים הועברו למי מחברות קבוצת חפציבה, או למר מרדכי יונה, התמורה נתקבלה בידיו ולוּ באמצעות החברות ו/או באמצעות מר מרדכי יונה. על כן, העובדה שהמנהל המיוחד לא איתר את כספי תמורת המניות בחשבונות החייב אינה מעידה דבר. הבקשה גם מתעלמת מהעברת מניות הבכורה בחברת ג'רוזלם גולד בע"מ בשווי 16,195,250 ₪ מהמשיב לחייב ללא תמורה מיום 5.8.2004. כלומר, אף אם הייתה הענקה מהחייב למשיב, הרי שיש לקזזה מול העברת המניות בחברת ג'רוזלם גולד בע"מ מהמשיב לחייב. מעבר לכך, ניתן לראות כי המשיב העביר את תמורת העסקה, למעט התמורה עבור מכירת מניותיו שלו עצמו, לחשבונות הנאמנות של משפחת יונה אצל עו"ד דרור שמחיוף ולחשבונות מרדכי יונה ז"ל. לחילופין נטען כי מדובר בתמורה שוות ערך למניות אשר הוענקו על ידי המשיב לחייב לפי סעיף 96(ג)(2) לפקודה. מה גם, לפי הצהרות ההון של החייב משנת 1997 ומשנת 2002 בעת העברת המניות המדוברת, היו בידי החייב נכסים רבים העולים באופן משמעותי על התחייבויותיו ולכן החייב היה כשר פירעון במועד הרלוונטי להענקה ומשכך אין תחולה לסעיף 96 לפקודה.

6. למען שלמות התמונה יצוין כי במהלך דיון שהתקיים בבקשה ביום 15.10.2016 ויתר המנהל המיוחד על טענתו החלופית כי מוטבי ההענקה היו גם דן גולדשטיין, מרדכי יונה ז"ל או חברת אילדני החזקות בע"מ וכן על טענה חילופית נוספת כי אם לא מדובר בהענקה הרי שבכל מקרה קיים חוב לזכותו של החייב בגין תמורת המניות. משיבים אלו נמחקו אפוא מהבקשה, ובשולי הדיון נקבע כי הצדדים יגישו כתבי טענות ממוקדים לעניין השאלות המקדמיות שהועלו בתגובת המשיב, היינו: ההתיישנות; השיהוי; והתאמת ההליך לבקשה למתן ההוראות.

7.לעניין התיישנות התביעה, טען המנהל המיוחד כי מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת בקשה להענקה בטלה התחיל במועד הכרזת החייב פושט רגל ומינוי הנאמן על נכסיו ביום 8.1.2009. על כן בעת הגשת הבקשה ביום 7.1.2016 טרם חלפה תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. לטענתו, אם נאמץ את שיטת המשיב על פיה מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ממועד ההענקה, ייווצר מצב אבסורדי בו תתיישן התביעה עוד בטרם נולדה עילתה והחלו הליכי פשיטת הרגל. בכל מקרה חלה השעיה של מרוץ ההתיישנות עד למועד הכרזתו של החייב פושט רגל מכיוון שעד למועד זה לא הייתה למנהל המיוחד ידיעה אודות העובדות המקימות את עילת התביעה. לעניין טענת השיהוי, מדובר בתיק חדלות פירעון בהיקף נרחב ביותר כאשר המנהל המיוחד נמצא בנחיתות אינפורמטיבית. ההחזקה ההיסטורית במניות כפי שעולה מהצהרות ההון של החייב ומדיווחיו לרשם החברות ולבורסה לא גילתה דבר אודות העברת המניות ורק מכתבו של עופר פואה שהתגלה כאמור רק בשנת 2015 חשף קצה חוט שהוביל לעובדות המבססות את עילת התביעה. לאחר גילוי המכתב, המנהל המיוחד פעל במרץ ובמסירות על מנת להבין את מהות העסקה שהתבצעה ולנקוט בהליכים המשפטיים המתבקשים. המשיב גם לא שינה את מצבו לרעה כתוצאה מהתנהגותו של המנהל המיוחד, כאשר הסכם הפשרה בינו לבין המשיב התייחס אך ורק להחזקה של קבוצת חפציבה במניות בחברות שהיו בניהולו של המשיב ואין לפרשו כוויתור על כל עילה אחרת או על זניחתה. באשר לטענות בדבר התאמת ההליך לבקשה למתן הוראות, מדובר בבקשה הנוגעת לעילה שהיא ייחודית לפשיטת רגל ולכן טבעי שהיא תתברר רק בפני בית משפט של פשיטת הרגל, אף אם יש בה מורכבות עובדתית. יתרה מזאת, בענייננו נקודות המחלוקת העובדתית הינן ממוקדות למדי והיקפן אינו חורג מהמקובל בבקשות למתן הוראות מסוג זה.