פש"ר 41333-12-10 אבו גויעד נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

צו לכינוס נכסי החייב ניתן ביום 14/3/11. על החייב הושת תשלום חודשי בסך 1,000 ש"ח.

הכונ"ר התנגד למתן צו כינוס ומאוחר יותר, המנהל המיוחד התנגד להכרזת החייב כפושט רגל, בשל חוסר תום לב ביצירת החוב וחוסר תום לב בניהול ההליך (ראו חוות דעת המנהל המיוחד מיום 6/10/11). בדיון אשר התקיים ביום 10/10/11 קבעה כב' השופטת נחמה נצר, אשר דנה אז בתיק: "כזכור, ביום 14.3.11, נדרשתי להשגות המנהל המיוחד אודות התנהלותו של החייב וזכותו להימצא בהליך. זאת לרגל התנגדות שהגיש הכונס הרשמי למתן צו כינוס. יחד עם זאת, חרף הספקות וסימני השאלה, ראיתי לנכון ליתן צו כינוס לבקשת החייב ובמסגרתו כאמור, נתבקש המנהל המיוחד להיערך לגיבוש עמדתו ביחס לאפשרות הכרזתו של החייב. הדיון בהכרזה נקבע להיום והמנהל המיוחד בחוות דעת ארוכה ומפורטת הגיע לכלל מסקנה כי החייב כשל בניסיונו להוכיח כי התנהלותו לפני ובמהלך צו הכינוס היתה תמת לב, ולכן אין מקום לאפשר את המשך הימצאותו של החייב בהליך. ... בית המשפט שב ומסביר לחייב כי אינו רשאי לצבור מחדלים שכן עצם קיומם של מחדלים ישמש עילה לביטול צו הכינוס אף מבלי לבחון את תום ליבו של החייב בהליך".

החייב המשיך לצבור מחדלים ובעל התפקיד ובית המשפט חזרו והתריעו על כך ובית המשפט חזר והורה לחייב לסלק את כל מחדליו, ראו: הודעת המנהל המיוחד מיום 28/11/12, החלטת כב' השופט חזק מיום 29/11/12, הודעת המנהל המיוחד מיום 10/2/13, החלטת כב' השופט חזק מיום 18/2/13 בה ביטל את ההליכים בעניינו של החייב (לאחר מכן אישר כב' השופט חזק לחייב לחזור להליך), החלטת כב' השופט חזק מיום 3/10/14 בה ביטל את ההליכים בעניינו של החייב (לאחר מכן אישר כב' השופט חזק לחייב לחזור להליך), בקשת הנושה, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הנושה"), מיום 19/5/15, תגובת המנהל המיוחד מיום 3/6/15, תגובת המנהל המיוחד מיום 14/7/15 והחלטת כב' השופט חזק מיום 18/7/15 בה קבע: "על החייב להעביר את הסכום שיתקבל בתוך 30 יום לידי קופת הפש"ר לידי תשלום חוב הפיגורים ולהמציא לעיוני אישור כונ"ר המעיד על הסרת מחדליו".

ביום 19/11/15 הגיש הנושה בקשה לביטול ההליכים, בטענה שלמרות החלטת כב' השופט חזק מיום 18/7/15, החייב טרם הסיר את מחדליו. ביום 7/1/16 הגיב המנהל המיוחד והודיע שהחייב אינו משלם את צו התשלומים ואינו מגיש דוחות.

ביום 28/1/16 הגיב החייב וביקש שלא לבטל את ההליכים נגדו. בבקשתו, החייב הודה בכך שהוא אינו משלם את התשלומים החודשיים ואינו מגיש דוחות. טען שהכנסתו החודשית היא בסכום של 10,000 ₪, אך הוצאותיו החודשיות מסתכמות ב- 12,300 ₪. החייב מציין שגרושתו משתתפת בהוצאות הקטינים בסכום שהוא אינו מפרט. נוכח זאת מבקש החייב להקטין את התשלום החודשי ל- 500 ₪.

תגובתו של החייב מלמדת עד כמה הוא מזלזל בהליך ומנצל אותו לרעה- (1) אם החייב טוען שהוא יכול לשלם 500 ₪ לחודש, אין בדבריו הסבר מדוע לא שילם את התשלומים החודשיים כבר תקופה ארוכה; (2) אין בדבריו הסבר מדוע לא הגיש דוחות במועד; (3) החייב אינו מפרט באיזה סכום מסייעת הגרושה בכלכלת הקטינים; (4) החייב לא צירף אסמכתא להכנסותיו והוצאותיו; (5) הוצאותיו של החייב מופרזות ואינן מתאימות לחייב הנמצא בהליך פשיטת רגל. כך, לדוגמה, לא יעלה על הדעת שחייב בהליך פשיטת רגל יוציא עבור ביגוד לילדים- 1,000 ₪ לחודש, עבור חוגים- 900 ₪ לחודש, עבור אירועים- 800 ₪ לחודש, עבור פלאפונים- 400 ₪ לחודש, ועבור הוצאות רכב- 1,300 ₪ לחודש. הוצאותיו המופרזות של החייב מלמדות שיש באפשרותו לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו בסך 1,000 ₪ לחודש, ואף יותר מכך.

חמורה במיוחד העובדה שלמרות שההליך בעניינו בוטל פעמיים (וכב' השופט חזק אפשר לו לחזור בהליך בשל התחייבויות אותן לא קיים) ולמרות התראות חוזרות ונישנות על כך שהוא יוצר מחדלים שיש בהן כדי לגרום לביטול ההליך, הוא ממשיך ומתעלם מחובותיו בהליך.

על חייב המבקש ליהנות מהגנות שבפקודה, לקיים את חיוביו במלואם ובמועדם. התנהלות החייב, כמפורט לעיל, מהווה ניצול לרעה של ההליך וזלזול בו, ולכן אין הוא זכאי ליהנות מההגנות שמעניק לו ההליך. על כן, אני מורה כדלקמן:

1. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו של החייב – בטלים.

2. בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל – נדחית.

3. צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 60 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים.

4. שכרו של המנהל המיוחד ישולם לפי תקנות 8(א) ו- 15(ה) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981. כן זכאי הכונס הרשמי לשכר השגחה.

5. הכונס הרשמי יחלק את יתרת הכספים לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין ו/או יעביר הכספים ללשכת ההוצאה לפועל.