פש"ר 41060-06-14 יש תקוה - נכסים והשקעות בבניה בע"מ נ' ארבוס ואח'

הנושה הגישה בקשה לכינוס נכסי החייב והכרזתו כפושט רגל. הבקשה הוגשה על יסוד התראת פשיטת רגל שבה נטען שהחייב חב לנושה סך של כ- 777,000 ₪ על יסוד פסק דין מיום 4.3.02 שניתן בבית משפט השלום בתל אביב יפו בת.א. 40946/01 (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין ניתן במסגרת התנגדות שהוגשה לביצוע שטרות בהוצאה לפועל בשני תיקי הוצאה לפועל. האחד בתיק הוצל"פ 12-02449008 והשני בתיק 12-02450-006. השטרות ניתנו ע"י באמונה חברה לניהול נאמנויות והקדשות בע"מ" (להלן: "החברה") בקשר להסכם שכירות עם הנושה. יובהר כי התיק הראשון עניינו המחאות דחויות שניתנו לתשלום דמי השכירות והתיק השני עניינו שטר חוב שניתן להבטחת ההתחייבויות שעל פי הסכם השכירות. החייב וכן מר טל יגרמן ערבו לשטר החוב. משלא שולמו דמי השכירות, נקטה החברה בהליכי הוצאה לפועל בשני התיקים האמורים. בעקבות התנגדות שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל 12-02450-006, התקיים דיון בבית משפט השלום שבו הושגה הסכמה שלפיה לסילוק החוב נשוא אותה התנגדות וכן לסילוק החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל השני, ישלמו הנתבעים, קרי, החברה ושני הערבים לנושה סך של 75,000 בשלושה תשלומים וככל שאחד התשלומים לא יפרע במועד, יעמוד כל החוב בתיק ההוצאה לפועל לפירעון מידי.

החייב הגיש התנגדות להתראת פשיטת רגל אשר נדחתה, ובהמשך הוגשה בקשה לכינוס נכסיו. בין לבין התקיימה התדיינות נוספת שבין הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב יפו בעניין טענת החייב שלפיה קוזז החוב שמגיע לנושה מחוב שהגיע ממנה על יסוד שטר חוב שהוסב לטובת החברה (ת.א. 271360/09). לאחר הכרעה בתובענה האמורה ודחיית ערעור שהוגש על ההכרעה, חודש הליך כינוס הנכסים.

זה המקום לציין כי בהתאם להחלטה שניתנה בדיון ביום 3.12.14, הפקיד החייב בקופת בית המשפט סך של 350,000 ₪. עוד ראוי לציין שהנושה קיבלה לאחרונה ממפרק החברה דיבידנד בסך של 431,338 ₪.

החייב העלה מספר טענות כנגד בקשת הכינוס. בין אלה: הוא ערב רק לחוב נשוא שטר החוב ולא לשיקים; הוא אינו חייב בגין תיק ההוצאה לפועל שנפתח בקשר לשיקים; החוב שמגיע לנושה בשני תיקי ההוצאה לפועל הינו חופף; כי פסק הדין אינו מקים חבות אישית שלו כלפי הנושה; כי הוא זכאי לזקוף את הדיבידנד ששולם ע"י מפרק החברה על חשבון החוב שלו הוא ערב.

ב"כ הנושה טען שאין בסיס לטענות החייב. בין יתר טענותיו הן: שאין אסמכתאות לטענות החייב ובהינתן שיש להכריע על החומר שמונח לפני בית המשפט הנעדר את ההתנגדויות שהוגשו לתיקי ההוצאה לפועל; כי פסק הדין מדבר בעד עצמו ולאחר שבית המשפט נתן דעתו להתנגדויות ומכוחו קם חיוב בשני תיקי הוצאה לפועל על כלל הנתבעים לרבות החייב; כי מדובר בפסק דין חלוט; כי החייב מעולם לא טען שהחובות הם חופפים לרבות במסגרת התנגדותו להתראת פשיטת הרגל; כי פסק הדין מהווה מעשה בית דין; כי אין לחייב זכות לזקיפה של התשלומים.

בדיון שהתקיים ביום 18.6.16 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט שלפיה יכריע בית המשפט בפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, ללא הנמקה. בהמשך סיכמו הצדדים בקצרה את טענותיהם. לאור ההסכמה האמורה, לא ראיתי צורך לפרט את מכלול טענות הצדדים וציינתי רק את חלקן.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, שמעתי השלמת טעון בע"פ מבאי כוח הצדדים ולאור ההסכמה למתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט תשמ"ד – 1984 ללא הנמקה, ניתן בזאת פסק דין כדלקמן: