פש"ר 40592-02-16 קצנברג נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשת החייב לקציבת מזונות עבור ביתם הקטינה שלו ושל המשיבה בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, בסך 1,000 ₪ לחודש.

לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולתגובות, ותוך שנתתי דעתי גם לשיקולים הצריכים לעניין, לרבות צרכי הקטינה, חובותיו של החייב כלפי נושיו וצו התשלומים שהושת עליו, הכנסות החייב, הכנסות המבקשת והוצאותיה, מצאתי לפסוק לטובת הקטינה מזונות בסך של 2,000₪ ואפרט.

על בית המשפט לפשיטת רגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו". (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.9.2007), רע"א 7568/13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 31.12.2013) ורע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 19.4.2015).

במסגרת איזון זה על בית המשפט ליתן דעתו למספר רב של נתונים ושיקולים לרבות היקף חובותיו של החייב, סכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, הסכום המצוי בקופת הכינוס, הכנסותיו של החייב, והוצאותיו.

בבקשתו, מציין החייב, כי לו ולמשיבה 2 בנות, הראשונה בגירה אשר עזבה את בית המשיבה זה מכבר, והשנייה, קטינה כבת 17 (להלן: "הקטינה"), המתגוררת בתנאי פנימייה ב***** ובסופי שבוע מתגוררת לסירוגין עם החייב. לטעת החייב, בהתאם להסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני, התחייב הוא לשאת במזונות הבנות בסך של 4,000 ₪ לחודש, לא כולל חוגים ומדור. לטענתו, במשך 9 שנים עמד החייב בכל התחייבויותיו, ואף שילם עבור לימודיה של הקטינה ב****** ועבור הוצאותיה הנלוות.

החייב מתאר כי הוא עובד במשרה מלאה כשכיר בעיריית פתח תקווה ומרוויח כ-5,000 ₪ לחודש. החייב מתגורר בדירה שכורה ונושא בתשלום דמי שכירות בסך של 2,950 לחודש. הוצאותיו, ללא תשלום המזונות עומדות על סך של כ-5,950 ₪ לחודש, וכוללות תשלום לכנ"ר, דמי שכירות, הוצאות כלכלה ומזון, הוצאות מחיה שוטפות לרבות טלפן, אחזקת רכב, ביגוד, הוצאות חינוך לקטינה ותרופות.

לטענת החייב, כבר ביום 16.3.16 שלח למשיבה הודעה בדבר זכותה להגיש בקשה לקציבת מזונות, ומשלא הגישה דבר, הגיש הוא את הבקשה דנן. בבקשתו מדגיש החייב כי מאז ניתן פסק הדין של בית הדין הרבני, ביתו הגדולה בגרה, ועל כן הוא אינו מחויב עוד במזונותיה. נוכח האמור לעיל, מבקש הוא לקצוב את מזונות הקטינה על סך של 1,000 ₪ לחודש.

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה, במסגרתה ציינה, כי היא נכה המתגוררת עם שתי בנותיה בדירה שכורה, אשר בגינה משלמת היא דמי שכירות בסך 4,000 ₪ לחודש, בעוד שהכנסתה היחידה הינה קצבה המשולמת לה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בסך של 3,067 ₪ לחודש. לטענתה, בניגוד לטענות החייב, מאז מועד הגירושין, נאלצה להילחם על זכויותיה לקבלת דמי המזונות, ואף פנתה ללשכת ההוצאה לפועל והטילה עיקול על משכורתו של החייב.

לטענת המשיבה, הקטינה לומדת בשנתיים האחרונות ב*******, ומגיעה הביתה כל סוף שבוע. במשך סופי השבוע שוהה הקטינה אצל אימה, יחד עם אחותה הגדולה, ולא התגוררה מעולם עם החייב, בניגוד לטענותיו. עוד טוענת המשיבה, כי בניגוד לטענות החייב, שכר הלימוד משולם בחלקים שווים על ידי שניהם, ולא על ידיו בלבד. המשיבה מציינת כי הקטינה נזקקת לריטלין מזה 3 שנים, והחייב, חרף התחייבותו, לא משתתף בהוצאות רכישת התרופה. כמו כן, טוענת המשיבה, כי החייב מתגורר בבית אמו, אינו נושא בהוצאות כלכלה ושכירות, ומנהל אורח חיים בזבזני וראוותני. לכן, מבקשת המשיבה לקצוב את מזונות הקטינה בהתאם לפסק הדין של בית הדין הרבני, על סך של 2,000 ₪ לחודש.