פש"ר 40476-12-12 עמר נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

1.ביום 20.10.14 התקיים דיון שתכליתו הייתה לבחון האם יש מקום להכריז על החייב כפושט רגל. המנהלת המיוחדת הגישה דוח לבית המשפט, בו העלתה טענות רבות כנגד התנהלות החייב, ובין היתר הפנתה לחקירת החייב לפניה שהייתה למעשה חקירה תחת אזהרה, כאשר החייב התחייב למסור את האמת.

2.מחקירתו של החייב ומממצאים אחרים שפורטו בדוח המנהלת המיוחדת עלה, כי החייב לא מסר את האמת בחקירתו, ומסר פרטים שאינם נכונים למנהלת המיוחדת.

3.יתר על כן, החייב מתנהל בחוסר תום לב במסגרת ההליך והוא צבר פיגורים בסכום של 8,500 ₪.

4.עוד הפנתה המנהלת המיוחדת לעובדה, כי החייב מגיש דוחות דו חודשיים סתמיים ללא פירוט מספיק וללא אסמכתאות, זאת חרף העובדה שהוא נדרש על ידי המנהלת המיוחדת לצרף מסמכים שיתמכו באמור בדוחות.

5.באשר לנסיבות הסתבכותו של החייב, הדגישה המנהלת המיוחדת כי החייב אינו חושף את כל האמת, אלא הסתפק בתיאורים כלליים כי נאלץ לקחת הלוואות בשוק האפור עקב הסתבכות כלכלית. החייב טען לפני המנהלת המיוחדת כי עבד כקבלן שיפוצים והמחאות שקיבל מלקוחות לא כובדו, דבר שהביא להסתבכותו. יחד עם זאת, לא היה בידי החייב לתמוך טענות אלו במסמכים. סיכומו של דבר, המנהלת המיוחדת סברה שהחייב אינו משתף עמה פעולה ועל כן יש להורות על ביטול ההליך.

6.בא כוח החייב טען כי החייב אינו מסתיר דבר וכי מדובר באדם בגיל מתקדם, חסר אמצעים של ממש, ויש מקום להכריז עליו כפושט רגל. באשר להלוואות בשוק האפור טען בא כוח החייב כי החייב אכן נטל הלוואות כאלו וזאת עקב הסתבכותו הכלכלית. לא היה בפי בא כוח החייב הסבר של ממש לכך שהחייב אינו עומד בצו התשלומים שנקבע או לכך שהחייב מגיש דוחות כלליים שאינם נתמכים במסמכים.

7.במהלך הדיון הגיש בא כוח החייב מכתב מאת עובדת סוציאלית במועצה האזורית מטה יהודה, המטפלת בחייב, שפרטה את מצבו הבריאותי והנפשי של החייב. כמו כן, התייחסה לנסיבות חייו הקשות של החייב. עוד עולה, כי החייב חש מצוקה רבה לאחר שצו חיוב התשלומים הועלה במהלך ניהול ההליך מ-100 ₪ לחודש ל-1,500 ₪ לחודש, דבר שגרם לחייב מתחים, מצוקה נפשית וכדומה.

8.באשר לגובה צו חיוב התשלומים ייאמר, כי בזמנו המליצה המנהלת המיוחדת, לאור הנתונים שאספה, להעלות את התשלום החודשי לסכום של 3,500 ₪, ולאחר שהתקבלה תגובת החייב ובית המשפט בחן את העובדות הוחלט על העלאה מתונה יחסית, ובכך נעשתה כברת דרך לא קטנה לקראת החייב. יחד עם זאת, החייב עשה דין לעצמו, ולא עמד בתשלומים.