פש"ר 40247-11-13 מוירזקנדוף ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

1. בפניי בקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל , וזאת על יסוד מזונות על סך של 4500 ₪ שנפסקו בהליך בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות השונות של החייב ושל המנהל המיוחד וכן בבקשה נוספת של המבקשת לפסיקת מזונות דחופים, אני סבורה כי יש לקבל את נימוקי המנהל המיוחד בתגובתו ולקצוב את מזונות הקטינים על סך של 3000 ₪, כפי שיפורט להלן.

3. הבסיס לקציבת המזונות במסגרת הליך פשיטת הרגל קבוע בסעיף 128 א לפקודה הקובע:

לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.

בהתאם לסעיף 128(ב) לפקודה, הקצבה לפי סעיף קטן (א) דינה כדין תשלום על פי פסק הדין.

4.בהקשר זה אף נקבע בפסיקה כי:

מעת שניתן צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל מסורה הסמכות לדון בעניינו של החייב לבית המשפט של פשיטת רגל, לרבות בענייני הקצבת מזונות. סמכות זו מעוגנת בסעיף 128(א) לפקודה [ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 225 (מהדורה שלישית, 2010)...]. תכלית ההוראה נועדה לרכז בידי טריבונאל אחד את היכולת לפקח על ניהול נכסיו, הכנסותיו וחיוביו של החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל.

ע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים, 23.5.11).

5.אשר לדרך בה שוקל בית המשפט של פשיטת רגל את הבקשות לפי סעיף 128 הובהר בפסיקת בית המשפט העליון, כי האיזון בין הצרכים המתחרים בבית המשפט של פשיטת הרגל נשקל על בסיס שונה מזה הנשקל בבית המשפט שקבע את המזונות. על בית המשפט לפשיטת רגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו" (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים ניתן ביום 20.9.07). במסגרת איזון זה על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, לסכום שבקופת פשיטת הרגל ולהכנסותיו של החייב (רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים, ניתן ביום 3.1.10)).

6.בהתאם לאיזון זה בהחלט יתכן מצב לפיו הסכום שנפסק על ידי בית המשפט לפשיטת רגל עלול להיות נמוך משמעותית מהסכום שנפסק על ידי הערכאה אשר קבעה את המזונות, שכן סכום המזונות שנקבע במסגרת בית המשפט לענייני משפחה מהווה אך נקודת מוצא, ומתפקד כחיוב נוסף המוטל על החייב חדל-הפרעון (אשר מעצם מצבו אינו מסוגל, בדרך-כלל, לשלם את הסכום במלואו). כבר נפסק כי צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו), בשלב זה, אינם מהווים עוד חזות הכל, ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המקסימלי שניתן להשית עליו על-פי דין.

מן הכלל אל הפרט