פש"ר 39995-07-13 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' סולן

לפני התנגדות החייב, מר סולן נחום (להלן: "המשיב" או "החייב") להתראת פשיטת רגל אשר הוגשה על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הנושה" או "הבנק").

1. ביום 27.12.12 ניתן פסק דין בהסכמה כנגד החייב, זאת בהמשך לתביעה שהגיש הבנק כנגד החייב, לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 1347/09). התביעה שכנגד שהגיש החייב נגד הבנק נמחקה.

2. ההתראה לפשיטת רגל מבוססת על פסק הדין האמור והסכום הפסוק לחובתו של החייב נכון ליום 16.7.13 עומד על סך 401,721.22 ₪.

3. החייב מתנגד להתראת פשיטת רגל. לטענתו, לחייב קיימת דרישה שכנגד נגד הנושה, כמשמעה בסעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- 1980, בסך העולה על הסכום הנקוב בהתראה.

4. החייב טוען, כי ניהל במשך 30 שנה את חשבונותיו בבנק דיסקונט. חשבון אחד פרטי עו"ש על שמו ואילו חשבון שני היה חשבון נאמנות כללי בו הפקיד החייב, עורך דין במקצועו, כספים עבור לקוחותיו. לשיטתו, במהלך שנת 2008, במסגרת קיזוז שערך הבנק בין חשבונות שונים שנוהלו על ידי החייב, שלח הבנק את ידו לחשבון נאמנות כללי שנוהל על ידי החייב עבור לקוחותיו וביצע פעולות קיזוז שונות בין חשבון הנאמנות האמור לחשבונותיו הפרטיים של החייב. הפעולות בוצעו מבלי לשלוח התראה מוקדמת או הסכמה מצד החייב, וכל זאת שעה שהחייב היה נתון במצוקה רפואית משמעותית. פעולות אלו בוצעו בניגוד להוראות חוק הנאמנות תשל"ט- 1979 ולחובת הנאמנות החלה מכוחו על הבנק כלפי החייב וכלפי צדדים שלישיים; בניגוד להוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א- 1981 האוסרות על הבנק להטעות את לקוחותיו; וכן בניגוד לחובות האמון והזהירות המוגברות החלות על הבנקים מכוח הוראות הפסיקה.

5. החייב טוען, כי לאחר הקיזוז מחשבונות הנאמנות לכיסוי חובותיו הפרטיים של החייב הגיש הבנק תביעה על הפרש החוב בסך העולה על 1,900,000 ₪ בת.א 1347/09 בבית משפט השלום בירושלים. החייב הגיש תביעה כנגד הבנק בסך 2,500,000 ₪ שמטעמי אגרה הועמדה על 1,500,000 ₪ בת.א. 7580/09. ביום 2.12.12 , על פי בקשת החייב, ניתן פסק דין בהסכמה בתביעה העיקרית שהוגשה על ידי הבנק נגד החייב בגין חובותיו הפרטיים והופסק הדיון בתובענה הנגדית בעניין כספי הנאמנות. קרי, בית המשפט הורה על מחיקת התביעה הנגדית, תוך שמירת זכויותיו של החייב לחזור ולתבוע את הנושה, לכשיתגבר על הכשל הראייתי שנוצר כתוצאה משריפה שאירע בשנת 2011 בארכיב בירושלים בו אוחסנו תיקי הלקוחות של החייב באמצעות הממונה מטעם לשכת עורכי הדין, בזמן שנבצר מהחייב לנהל את משרדו מטעמי בריאות.