מילאל נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

לפניי בקשת המנהלת המיוחדת להורות על ביטול ההליכים בעניינו של החייב בשל חוסר תום לב ביצירת החובות.

צו כינוס לנכסי החייב ניתן עוד ביום 3/2/2014 והוטל עליו צו תשלומים בסך של 300 ₪.

יש לציין כי מדובר בבקשה שנייה של החייב למתן צו כינוס בהליך פשיטת רגל. בקשתו הקודמת, אשר הוגשה בשנת 2006 לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק פש"ר 123/06 (להלן: "ההליך הקודם") נדחתה בשל חוסר תום לב ביצירת החובות ואי עמידה בתנאי צו הכינוס.

בהחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של החייב בהליך הקודם, ביום 25/4/2007, קבעה כב' השופטת דיאנה סלע, כי "החייב פעל באמצעות חברות שהקים. כל אימת שאחת מהן נקלעה לקשיים, הפסיק הפעילות בה, והקים חברה חדשה אשר עסקה באותו העניין, על מנת לנצל את האישיות המשפטית הנפרדת של שתי החברות , ולצבור חובות נוספים. עסקינן בהתנהלות שיטתית וחסרת תום לב, שנועדה לאפשר לו להמשיך לקיים רמת חיים גבוהה תוך אדישות לנושיו". כמו כן, בהמשך ההחלטה נקבע כי "החייב אינו משתף פעולה עם הכנ"ר, אינו מגיש דוחות הכנסות והוצאות מזה כחצי שנה, ומפגר בשלושה תשלומים חודשיים, על אף שבית המשפט נעתר לבקשתו והפחית את התשלום החודשי המושת עליו למחצית...אין צריך לומר שהתנהגות זו אינה מתיישבת עם דרישת תום הלב. למעשה נהנה החייב מהגנת הפקודה מבלי לקיים את חיוביה כראוי, תוך הבעת זלזול בהחלטות בית המשפט. התנהגות זו מצטרפת לאופן בו ניהל החייב את ענייניו בעת יצירת החובות".

לאור החלטה זו, כאמור, הורה בית המשפט על ביטול הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב.

המנהלת המיוחדת טוענת כי נסיבות ההסתבכות כפי שמתוארות בהליך זהדנא הנן זהות לחלוטין לנסיבות שתוארו בהליך הקודם, לגביהן קבע בית המשפט כי הן מהוות ראיה לחוסר תום לב ביצירת החובות. נטען, כי בהליך הקודם הצהיר החייב על חובות ל- 38 נושים, ואילו בהליך הנוכחי, הוצהר על ידו על חובות ל- 52 נושים בסכום הגבוה בסך של 1,000,000 ₪ מסכום החובות בהליך הקודם. נטען כי עובדה, זו יש בה כדי להצביע על כך שהחייב לא תיקן דרכיו והמשיך וצבר חובות נוספים, גם לאחר שבוטל הליך פשיטת הרגל שבו נקט.

זה המקום לציין, כי בהחלטתו של כב' השופט פרסקי מיום 6/8/2015 נקבע כי: "לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות מצאתי שיש לאפשר לחייב לפנים משורת הדין הזדמנות להיות בהליך כאשר שאלת תום הלב תידון בעת הדיון בשאלת הכרזת החייב". בהחלטה זו נקבע דיון ליום 21/3/2017 ל"סוף התור" וזאת בין היתר לצורך בחינת התנהלותו של החייב בהליך.

ביום 21/3/2017 התקיים לפניי דיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל ובו טענו הצדדים לבקשת ביטול ההליכים.

החייב טען, כי קביעות בית המשפט המחוזי בחיפה ביחס להתנהלות החייב בחוסר תום לב, הנן קביעות אשר נכונות לפעולות שהחייב ביצע לפני כ- 20 שנה. החייב טען כי בעשור האחרון הוא מקפיד הקפדה יתרה על התנהלות כלכלית נכונה ושלא לצבור חובות נוספים ולמעשה, עושה ועשה כל שנדרש מתוך מטרה לזכות בצו הפטר. החייב טען כי בשים לב לגילו, מצבו הרפואי, הזמן הרב שחלף מאז נוצרו החובות, והתנהלותו התקינה במשך העשור האחרון, יש לראות באלו משום ריפוי למחדליו בעבר, וכי יש לאפשר לו לזכות בהפטר המיוחל. נטען, כי העובדה שנותר בהליך מזה זמן רב, מאז שנת 2014, נטעה בו "פתח של תקווה" וכי יש לראות בהחלטת כב' השופט פרסקי מיום 6/8/2015 שיקול לקולא בבחינת הבקשה דהיום.

עוד טען החייב, כי בניגוד להליך הקודם, הרי כיום הוא עומד בתנאי צו הכינוס, וכי אל לשכוח שההחלטה אשר הורתה על ביטול ההליכים נבעה מן העובדה כי בהליך הקודם, החייב יצר מחדלים כלפי הנושים במהלך ההליך.

הכונ"ר הצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת וסבר כי יש להורות על ביטול ההליכים.

לאחר עיון, אני סבור כי דין בקשת המנהלת המיוחדת להידחות.

סעיף 18 (ה)(א) (2) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בדיון בהכרזת החייב, רשאי בית המשפט, בין היתר, לדחות את בקשתו של החייב, ככל ששוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל או כאשר החייב יכול לפרוע את חובותיו.

כפי שנפסק, תנאי להכרזת חייב כפושט רגל הוא כי הוא נהג בתום לב, ובקשתו אינה מכוונת לניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. תום הלב הנדרש מתפרש על פני שתי תקופות: שלב יצירת החובות ושלב הליכי הכינוס. על חייב לשתף פעולה בתום לב עם הכונס הרשמי ועם בית המשפט על ידי חשיפת כלל המידע הנדרש להערכת היקף רכושו וכושר השתכרותו הפוטנציאלי לצורך פירעון חובותיו. אי עמידה בחובות אלה, על היבטיהם השונים, עלולה להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל (ראו: ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 1.2.2011)).

אין חולק כי החייב התנהל בחוסר תום לב בכל הנוגע לשלב יצירת החובות. בעניין זה, אין לי אלא להפנות להחלטת בית המשפט המחוזי בפש"ר 123/06, אשר הוזכרה לעיל. התנהלות החייב במהלך יצירת החובות עולה לכדי מעשים פליליים בגינם החייב אף נשפט וריצה עונש מאסר.

יחד עם זאת, אין להתעלם משאלת תום הלב של החייב בכל הנוגע לניהול הליכי צו הכינוס לפניי. מדובר בחייב אשר נכנס בגדר הליכי פשיטת הרגל בשנית, עוד בשנת 2014. אין חולק שהוא עומד בחובות צו הכינוס, מגיש דוחות חודשיים כדבעי ועומד בצו התשלומים שהושת עליו, ללא רבב, וזאת בניגוד לאופן בו התנהל החייב בהליך הקודם, בו נמנע מלשתף פעולה וצבר מחדלים.

נראה כי גם החלטתו של כב' השופט פרסקי מיום 6/8/2015, אשר הורתה על היוותרותו של החייב בהליך ועל קביעת התיק לדיון כשנתיים לאחר מכן, על מנת לפקח אחר התנהלותו של החייב בהליך, נבעה מתוך כוונה להעניק להתנהלותו של החייב משקל ראוי במסגרת השיקולים שיש לשקול בשאלת ביטול ההליכים. העניין מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב בתיק זה מתנהלים למעלה מ- 3 שנים, במהלכם התנהל החייב ללא רבב.

קיים קושי של ממש להורות על ביטול ההליכים כעת, לאחר שהחייב הסתמך על כניסתו להליך, ועל העובדה כי הוא נותר בהליך מזה למעלה מ- 3 שנים כאמור לעיל. יש לקבל בעניין זה את טענת החייב לפיה, האופן שבו נוהל ההליך, והעובדה כי נוהל עד כה, פתח בפניו "צוהר של תקווה" לאפשרות שיוכרז כפושט רגל ואולי אף יזכה בהפטר, שאחרת, מה טעם בקיום ההליכים משך זמן כה רב.

המדובר בחייב בן כ- 71 שנים, שמצבו הרפואי אינו שפיר, כעולה מהמסמכים שצורפו לתגובה שהגיש לבקשה לביטול ההליכים. הליכי פשיטת הרגל נועדו לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו. כידוע, אינטרס שיקומו של החייב בהליך פשיטת הרגל הוכר כאינטרס עיקרי, בהיותה של פקודת פשיטת הרגל בעלת מאפיינים סוציאליים מובהקים. כמובן שישנם אינטרסים נוספים שהנם בעלי משקל, אולם ברי כי יש להכיר בציפייתו של החייב לשקם את חייו, בגילו המתקדם, עשרות שנים לאחר מועד יצירת החובות, כציפייה לגיטימית.

נכון הוא שהחייב הצהיר בפועל על חובות נוספים אשר לא הוצהרו בהליך שבוטל, אולם אין להתעלם מהעובדה כי בשנים האחרונות תיקן דרכיו, כמפורט לעיל.

אין זה מיותר לציין, כי לדיון שהתקיים בעניינו של החייב לא התייצבו נושים ולא הוצגה התנגדות להכרזתו כפושט רגל על ידי מי מהם. אני סבור כי יש ליתן משקל גם לעובדה זו בבחינת הבקשה לביטול ההליכים, במיוחד כאשר הטענה העומדת בבסיס הבקשה הנה התנהלות שלא בתום לב בכל הנוגע לאופן יצירת החובות כלפי הנושים.

אני סבור כי במכלול הנסיבות של ההליך שלפניי, לרבות בשים לב לנסיבות האישיות של החייב והעובדה כי מאז החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה חלפו לא פחות מ- 7 שנים, ובמיוחד לאור התנהלותו של החייב בהליך זה, הרי שאין מקום להורות על ביטול ההליכים כנגדו.

לפיכך, אני מוצא כי יש להכריז על החייב כפושט רגל, כמו כן, אני קובע כדלקמן:

עו"ד רות שווץ בר ,תשמש כנאמנת לנכסי החייב.

יציאת החייב מן הארץ מעוכבת.

החייב ימשיך וישלם תשלומיו החודשיים במועדים ובסכומים שנקבעו בצו הכינוס.

החייב ימשיך להגיש דוחות כלכליים כסדרם ובמועדם.

שכרה של המנהלת המיוחדת ישולם לפי תקנות 8 (א) ו- 15(ה) לתקנות לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981. כן זכאי הכונס הרשמי לשכר השגחה.

בתום שנתיים ממועד ההכרזה וככל שההליך לא יסתיים, יפסק לנאמנת שכר ביניים נוסף, בהתאם לתקנות. 

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ז, 18 מאי 2017, בהעדר הצדדים.