פש"ר 38166-01-11 קוטלר נ' חנוביץ ואח',פש"ר 25401-01-15 שניצקי ואח' נ' חבר ,עו"ד ואח'

מבוא:

1.זהו ערעור על החלטת נאמן מיום 04/09/14 בגדרה נדחתה תביעת חוב שהגיש מר מנשה נעים ביום 03/06/14. מדובר בתביעת חוב שהוגשה ללא פירוט הסכום הנתבע אם כי ניתן להניח בהתאם למה שהתרחש במהלך ההתדיינות בערעור על דחיית החוב, כי תביעה זו הועמדה על סך של 800,000 ₪, הכל כפי שיוסבר להלן.

הערעור הוגש ביום 14/12/14. אין מחלוקת כי תביעת החוב הוגשה באיחור, ולטעמי גם הערעור, אולם הנאמן בחר להאריך המועד למערער להגשת תביעות החוב וגם בתגובתו לערעור לא הדגיש העובדה כי מדובר בערעור שהוגש באיחור.

2.בהחלטתו מיום 03/06/14 דחה הנאמן הערעור מהטעמים דלקמן:

א.תביעות החוב הוגשה באיחור, ללא פירוט החוב הנתבע ויש לדחותה מחמת התיישנות או שיהוי בלתי מוסבר שגרם נזק של ממש. זאת, בעיקר בהתחשב בעובדה כי החייב, עמו התקשר המערער בעסקת מכר מקרקעין ביום 16/09/96, בגינה קם לחייב חוב למערער, לטענתו, נפטר ביום 02/02/14. משכך אין ביכולת הנושים או בעלי התפקיד כעת להזים טענות עובדתיות של המערער.

ב.תביעת החוב כמו גם הליכים אחרים שננקטו על ידי המערער, ננקטו בחוסר תום לב, תוך העלמת עובדות מהותיות, ודי בכך לדחות תביעות החוב. הנאמן הסתמך בעניין זה על החלטת כב' הרשמת (כתוארה דאז) תמר נתנאל שרון מיום 13/09/12 בתיק עת"מ 57594-05-12 (להלן: "החלטת הרשמת"). זו דחתה בקשת המערער כאן, להגיש עתירה מנהלית באיחור נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון, המועצה המקומית פרדס חנה והחייב בעניינים נשוא הערעור כאן. גם ערר על החלטת כב' הרשמת, שנדון בפני כב' השופטת ריבי למלשטרייך לטר בתיק ע"ר 35707-10-12 נדחה בפסק דין מיום 17/02/13 (להלן: "פסק הדין"). לטענת הנאמן, בהחלטתו הדוחה תביעת החוב של המערער כאן, קביעות עובדתיות ומשפטיות שנעשו בהחלטת הרשמת ובפסק הדין רלוונטיות לענייננו ותומכות בדחיית תביעת החוב גם לגופה.

ג.התנהלות המערער, בחירתו שלא לתבוע שנים ארוכות מהחייב טרם מותו ביצוע תשלום היטל השבחה שלטענת המערער הוטל על החייב בהסכם בכתב שנכרת ביניהם ביום 16/09/96; הסכמתו להעביר לחייב סך של כ-20,000$ שהופקד בידי עורכת הדין (שערכה את החוזה בין הצדדים), וזאת להבטחת ביצוע תשלומים שהוטלו בהתקשרות בין הצדדים על החייב, והסכמתו להתקשר בעסקאות מקרקעין נוספות עם החייב, למרות שזה לא ביצע, לטענתו, התחייבות קודמת לתשלום היטל השבחה בגין העסקה מיום 16/09/96, מלמדים כי המערער זנח טענותיו כנגד החייב בעניין היטל ההשבחה, וויתר על זכאותו לדרוש המחייב תשלום היטל ההשבחה.

ד.פרשנות נכונה של הסכם המכר בין הצדדים, העובדה שהצדדים סברו שנעשית ביניהם עסקה בקרקע חקלאית והעובדה שהנהנה היחיד מהשבחת הקרקע שאושרה שלושה חודשים בלבד לפני חתימת עסקת המכר מיום 16/09/96, הוא המערער, מחייבים המסקנה כי נכון וצודק להטיל חובת תשלום היטל השבחה על המערער דווקא ולא על החייב. כך גם נהגו הצדדים בפועל משבמשך שנים ארוכות לא דרש המערער מהחייב תשלום כלשהו.

עניין זה סביר גם לאור גובה התמורה ששילם המערער בעבור רכישת זכויות החייב במקרקעין. מדובר בתמורה הנמוכה מגובה היטל מס ההשבחה שנדרש מלכתחילה המערער לשלם עקב הצורך להעביר הזכות במקרקעין על שמו מכוח עסקת עסקת המכר מיום 16/09/96.

3.ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו:

א.ביום 15/02/84 רכשו המערער והחייב חלקת פרדס בת 20 דונם בחלקה 28 גוש 10096 בפרדס חנה (להלן: "המקרקעין"). ביום 16/09/96 רכש המערער את זכות החייב במקרקעין על פי הסכם מכר שנחתם בין הצדדים (להלן: "הסכם המכר").

ב.בהסכם המכר ציינו הצדדים כי הם מבצעים עסקה בקרקע חקלאית. כך גם דווחה העסקה לשלטונות המס. הסכם המכר נחתם כשלושה חודשים לאחר שפורסם למתן תוקף אישור תוכנית, ששינתה ייעוד המקרקעין מקרקע חקלאית לייעוד של בניית בית הורים.

בהסכם המכר הוסכם כי החייב ישלם היטל השבחה. הצדדים הסכימו כי סך השווה ל-20,000$ מהתמורה המוסכמת יוותר בידי עוה"ד של העסקה להבטחת תשלומי היטלים ומיסים שחוייב החייב לשלם בהסכם המכר.

ג.בהסכם המכר רכש המערער זכויות החייב במקרקעין המהווים 1/4 מחלקה 28, שטח של 5,000 מ"ר וזאת תמורת תשלום סך השווה למאה אלף דולר.

ד.ביום 22/11/96 השיבה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון (להלן: "הועדה") לפניית עורכת הדין של העסקה שדווחה על העסקה הגלומה בהסכם המכר כעל עסקת מכר מקרקעין חקלאיים, לקבלת פטור מתשלום היטל השבחה.