פש"ר 37149-10-11 אביטל ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 1.11.11 והחייב הוכרז כפושט רגל ביום 12.11.12.

על פי צו הכינוס הוטל על החייב לשלם לקופת הכינוס 1,000 ₪ לחודש.

החייב לא עמד בתנאי צו הכינוס ועל פי בקשת הנאמן ניתנה על ידי ביום 9.6.16 החלטה על ביטול ההליך.

ביום 14.6.16 הגיש החייב בקשה לעיון חוזר ולעיכוב ביצוע ההחלטה לפיה בוטל ההליך. בעקבות הבקשה עוכב ביצוע ההחלטה.

ביום 20.9.16 הגישו ב"כ החייב וב"כ הנאמן הודעה מוסכמת לפיה ההידברות ביניהם העלתה פלוגתאות בשני נושאים בהם מתבקשת הכרעת בית המשפט: התמורה של דירה שמכר החייב בשנת 2007 וחוב הפיגורים שצבר החייב.

בתום הדיון אשר התקיים ביום 20.11.16 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לפיה החייב יוסיף לקופת הכינוס סכום של 40,000 ₪ ויקבל הפטר. לפי ההסכמה, על החייב להפקיד 20,000 ₪ תוך 30 יום וסכום נוסף של 20,000 ₪ בעשרה תשלומים חודשיים שווים.

הכנ"ר הסכים למתן הפטר בתנאים אלה.

הנושים הוזמנו לדיון אך לא התייצבו. לקראת הדיון הוגשו שתי התנגדויות, האחת של בנק הפועלים בע"מ אשר התנגד למתן הפטר כנגד תשלום 20,000 ₪ וטען כי על החייב לשלם את הפיגורים ולהוסיף 155,000 ₪ לקופת הכינוס, והשנייה של פירות ניצן בע"מ אשר תמכו בביטול ההליך.

כפי שנפסק: "בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות, האחת עניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות, והאחרת עניינה בחייב ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות לפתוח דף חדש לאחר שיופטר מחובותיו" (רע"א 3127/14 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי (15.6.2014)).