פש"ר 36961-03-12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פרץ ואח'

1.בפני בקשה, שהוגשה על ידי הגב' א' פ' (להלן: "המבקשת") לקציבת מזונות, אשר במסגרתה טענה המבקשת, שיש לשלם לה מקופת הכינוס את חוב המזונות שנוצר כלפיה, הן לפני מתן צו הכינוס והן לאחריו, וכן להורות על עיכוב כספים בקופת הכינוס להבטחת תשלום מחצית מהוצאת חינוך ובריאות חריגות, אשר במחציתם היה על החייב לשאת, כל זאת בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

המבקשת טוענת, כי משביטל בית משפט הסכם, שנקשר בינה ובין החייב בשנת 2011 ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה בקריות, לפיו החייב יוותר על מחצית זכויותיו בדירה משותפת של בני הזוג בתמורה לחוב המזונות ולמזונות השוטפים, ואף הורה על פירוק השיתוף בנכס המקרקעין, על בית המשפט להורות כאמור בבקשתה.

2.הנאמן מתנגד לבקשת המבקשת. לעמדתו, הבקשה משוללת יסוד, שכן על פי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, הקצבת מזונות רלבנטית אך ורק ביחס לתשלומים שוטפים, שמועדם מאוחר למועד צו הכינוס, ובכל מקרה, המקור לביצוע הקצבת המזונות אינו בכספים הצבורים בקופת הכינוס, אלא מהכנסותיו ומקורותיו השוטפים של החייב.

באשר לחוב מזונות העבר, טוען הנאמן, כי אין למבקשת כל זכות מותנית להגשת בקשה לקציבת מזונות והיה עליה להגיש תביעת חוב בגין חוב המזונות, וזו לא הוגשה תוך המועד הקצוב בדין, גם אם ניתן היה למנות אותו מהמועד בו ניתנה ההחלטה לפירוק השיתוף במקרקעין ביום 15/09/13.

עוד ציין הנאמן, כי הסכם הגירושין בין המבקשת לבין החייב, כמו גם הנספח הנטען, לא בוטלו על ידי בית המשפט ובכל מקרה, עיון בנספח להסכם הגירושין מעלה, כי החייב לא התיימר לוותר במסגרתו על זכויותיו בנכס המקרקעין כנגד ויתורה של המבקשת על חוב המזונות והמבקשת לא ויתרה במסגרתו על זכותה לתבוע דמי מזונות.

הנאמן סבור, אפוא, כי היה על המבקשת, אשר לזכותה עמד פסק דין משנת 2008, בו חויב החייב בתשלום מזונות, להגיש את תביעת החוב מטעמה בגין מזונות העבר בתוך 6 חודשים ממועד צו הכינוס, כלומר, עד ליום 21/12/12, ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. לחילופין, נטען על ידי הנאמן, שגם אם היה ניתן לראות בהחלטת בית המשפט מיום 15/09/13 כמקימה למבקשת עילת תביעה כנגד החייב בגין מזונות, הרי שהמועד האחרון, בו הייתה אמורה המבקשת להגיש תביעת חוב, הינו ביום 15/03/14, בחלוף 6 חודשים ממועד ההחלטה.

עוד ובנוסף, טען הנאמן, כי משמדובר בחוב מזונות, הרי שהוא אינו בר הפטר ולמבקשת שמורה הזכות לפעול לגבייתו בעתיד, אף ככל שיינתן (אם יינתן) בסופו של יום הפטר לחייב.

באשר לחוב המזונות השוטף שנוצר, לפי הנטען, לאחר מועד צו הכינוס, מציין הנאמן, כי ניתן להגיש בגינו בקשה לקציבת מזונות, ואולם, חוב זה אינו צריך להיפרע מתוך הכספים שנצברו בקופת הכינוס של החייב, אלא משמעותה של הבקשה לקציבת מזונות הינה השתת חיוב שוטף על החייב מתוך מקורותיו והכנסותיו.

3.ב"כ הכנ"ר ציינה, כי בכל הנוגע לבקשת המבקשת לקציבת מזונות, לא ניתן להתעלם מהעובדה, שהמבקשת נהנתה מתשלום דמי שכירות חודשיים בגין הנכס במלואם עבור התקופה החל מחודש דצמבר 2008 ועד לחודש נובמבר 2014, שעה שמחציתם הייתה אמורה להיות משולמת לקופת הכינוס.