פש"ר 36893-05-13 רחאל נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

החייב מבקש להכריזו כפושט רגל.

המנהל המיוחד מתנגד להכרזתו ומבקש לדחות את בקשת החייב.

מהדוח המסכם שהגיש המנהל המיוחד לקראת הדיון, ביום 28/8/14, עולה כי החייב הצהיר על 19 נושים. סך החובות המוצהרים 3,158,165 ₪. הוגשו 11 תביעות חוב על סך כ- 1.2 מיליון ₪, כולל חוב בדין קדימה. לאחר שניתן נגדו צו כינוס נשפט החייב בהליך פלילי ונגזר עליו עונש מאסר של 7 חודשים לאחר שהורשע במתן הודעה כוזבת על מנת לקבל אשרת כניסה לארה"ב. המנהל המיוחד מציין כי החייב לא הצליח להוכיח את גרסתו ליצירת החובות – הוצאות לבניית הבית וכישלון עסק שניהל. החייב לא נתן הסבר כיצד צבר חובות כה רבים ולא המציא מסמכים שנדרש.

בדיון שנערך ביום 17/9/14 אליו הובא החייב באמצעות שב"ס, הודיע המנהל המיוחד כי החייב לא המציא את המסמכים שנדרש, אך לא הצליח להוכיח את טענותיו לגבי סיבת הסתבכותו. המשך הדיון נדחה על מנת לאפשר לחייב להמציא את הפרטים והמסמכים שנדרש על ידי המנהל המיוחד.

לדיון הנדחה שנערך בום 10/6/15 התייצב ב"כ הנושה – סאלח יונס, שסכום הנשייה שלו עמד על 1.2 מיליון ₪. בינתיים עודכן סכום תביעות החוב שהוגשו שעלה לסך של 2.3 מיליון ₪.

ב"כ הנושה התנגד לבקשת החייב להכרזה. הוא ציין כי החייב ניהל הליך קודם של פש"ר והדבר לא הובא לידיעת בית המשפט – תיק פש"ר 3200/02/10. החייב לא ציין עובדה זו בבקשתו ולא נתן הסבר מדוע יש לאפשר לו לנהל הליך פש"ר נוסף.

ב"כ הנושה טען כי החוב כלפי מרשו לא היה במסגרת כשלון עסקי, אלא מדובר בחוב שנוצר תוך מעשי מרמה. עוד טען ב"כ הנושה כי טענתו של החייב לנסיבות ההסתבכות – הוצאות אירוע החתונה ופנקס שיקים שנגנב ממנו. טענתו זו של החייב עמדה למבחן בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בקריות בת.א. 9090/07/08. בית המשפט קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי הוא איננו מקבל את גרסת החייב, לפיה נגנב ממנו פנקס שיקים. עוד נקבע שהחייב ביצע עבירות מרמה נגד הנושה.

בתגובה טען ב"כ החייב כי החייב לא העלים מידיעת בית המשפט את עובדת קיומו של הליך פש"ר קודם בחיפה וציין זאת ב"תצהיר ההסתבכות".

בתום הדיון ניתנה הוראה למנהל המיוחד להעמיק בחקירה, לאחר שיקבל לידיו מידי ב"כ הנושה מסמכים רלוונטיים.

בדוח המשלים שהגיש המנהל המיוחד הוא ציין כי קיבל פרטים מהנושה שהגיש תביעת חוב נגד החייב על סך כ – 1.1 מיליון ₪ המתבססת על שיקים. הנושה נקט בהליכי הוצל"פ. החייב הגיש התנגדות. התיק הועבר לבית משפט השלום אשר דן בטענות הצדדים וקיבל את התביעה תוך שהוא דוחה את גרסת החייב לפיה השיקים נגנבו ממנו. השיקים ניתנו כהחזר סכום ששילם הנושה לרכישת נכס מקרקעין, לאחר שהעסקה לא יצאה לפועל. בית המשפט, בדחותו את גרסת החייב, קבע :

"...חמישית, גרסת הנתבע איננה מהימנה בעיני, לא סבירה ואינה משתלבת עם הראיות שנשמעו בתיק זה".

במהלך החקירה התברר כי הנכס שהעסקה לגביו לא יצאה לפועל, ובמסגרת הביטול שילם החייב את הסכום האמור בסדרת שיקים, נכס זה כיום רשום על שם אמו של החייב לפחות מאז 2007. המנהל המיוחד דרש מהחייב להמציא לו את הסכם העברת הזכויות אמו לבין הדוד (ככל הנראה ללא תמורה) אולם החייב לא המציא את ההסכם כמו את שאר המסמכים שנדרש.

המנהל המיוחד מוסיף ומציין כי הנתונים שמסר החייב לגבי הכנסתו בין השנים 2005 – 2009 מעוררים קשיים לאור העובדה כי הדוחות מצביעים כי בכל השנים האלה היו רווחים בעוד הוא טען שהעסק היה שקוע בחובות.